הנה הוא בא.
בזוג ידיו העדינות, החזקות, שלף אחז בפרי בטני בפרי נפשי.
בזוג ידיו ניחם ראשי.
קול פרות אני שומעת.
קול רפת רוח ליל בוקעת.
ועל מזרן לבן את המפתח לדלתו של הקוסם הגיש חייך.
אל נפשי צללת,
את פינתה החשוכה הארת.
איני יודעת שובע מזוג עיניו.
איני יודע שובע מעומק מחשבותיו.
הנה הוא בא הקוסם הבן.
מחזיק בדלת השקט ומחייך מזמין להצטרף.
עם כל אהבתי,
מוצאת אני כי יש שם עוד מקום
זאת אהבה אחרת.
בכל כוחי מנסה להשקיטה אך היא בוערת.
מצטערת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.