זהו שיר דיכאון בימים של סיפוק ושמחה .
עוד סתיו חולף.
ממגדל קטן אי שם בגבולות כפר בשם סילוואן,
מביט סביב.
לילות נוגים מלווים בירחים בהירים,
שמיים כחולים זוהרים שטופי ענני שלווה שקטים,
מגדלי מים משקיפים אל מול כוכבים מרצדים,
פרדסים נודפי ריח שזורים במטעים של זית - אין סופיים.
ורק היא, רק היא לא כאן, כבר הרבה זמן.
שומר על הכל, שומר על כולם, אבל מי שומר עליי?
מצווה להרוג, אבל כבר מת בעצמי.
כבר אינני מכיר אותך,
מי את ילדה?
ואולי מכיר אותך, אהבה?
... הלוואי שלא. כי אז טעיתי, פיספסתי.
שנה חלפה, גם 18 כמעט.
והלילות יחזרו אליי שוב.
גם את, בטוח, מתישהו.

ימים חולפים,לילות אבודים
ווגשרים נשרפים, גם חלומות של תמימים.