סאטי גוחטל / הבוקר שאחרי הרעם |
הוידוי השתיקה והחטא
מהדהד בראשי אותו צליל
של יגון, של סוף, מוות
מנגינה לזכר המת.
הרגש ממלא כל שבריר של תחושה
ההגיון מאבד את רצועתו
מהלך לא תקין, ברירת מחדל שגויה.
יש לי קיר, אך הוא לא נקי
שטוח, אך לא חלק, בוהק אך אינו מורגש
וכשעצם קיומי מאבד כל צורה
אני נסגרת, נחנקת ובוכייה.
עכבישים בשערי, חרקים בקרבי
הדם שבוורידי מתיימר לפרוץ החוצה
להציף את העולם בסבל שלי
ולהכאיב, לדפוק חזק.
לסרוט את עורי, נשמתי, וליבי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|