בס"ד


(נו באמת, למי עוד זה יכול להיות מוקדש?!)
:)


 אני יודע שזה יישמע מוזר. חשבתי המון עד שהחלטתי שאני חייב
להתוודות. ולא מעניין אותי מה יהיה. אני מודע בכך שמיד לאחר
שיפרסמו את זה, יבואו אליי אנשים שונים וישאלו שאלות. וסביר
להניח שאפילו ייקחו אותי לשב"כ... ואחר כך לבית חולים לחולי
נפש או משהו בסגנון. ולמה? כי אני שונה. כן, אני שונה מאנשים
כאן. אני נראה כמו בן אדם רגיל, אבל אני לא. החיצוניות מטעה.
מי אני? הכל פשוט מאד, אני מלאך. ידעתי שלא יאמינו לי, זה למה
שהחלטתי לספר הכל, שתראו שאני לא סתם מסתלבט.
  הייתי ממש טוב. מלאך מקצועי זה לא סתם, הרי ממש קשה לעשות
משימות ולדעת שאם תפשל, מישהו בברזיל יכול למות מתאונת דרכים
בלי לצאת מהבית, או איזו סבתא מהונולולו תקבל מכתב שהיא בהצלחה
עברה גיבוש צנחנים. להיות מלאך זה חתיכת אחריות! אבל לי אישית
דווקא הלך טוב. טוב מדי, ככה שהיו כאלה שממש קנאו בי ורק חיכו
לרגע שאהרוס ת'עסק והם יכלו לתפוס אותי על חם. מה זה לא נעים
להסית את הכדורים שנורו על מילואימניק בשכם ולהרגיש את המבט
האכזרי של זה, ממדור אסונות, שאמור לארגן רעידת אדמה באזור.
אבל חפיף, תמיד הסתדרתי כמו שצריך. והבוס היה די מרוצה ממני.
  הכל קרה כשהעבירו אותי למדור מניעת אסונות, מחלקת מזרח
התיכון. התפקיד- חלום של כל מלאך. קודם כל אחלה ג'וב. וגם
המקום מעולה: רוב הזמן הפעילות בארץ הקודש, אנשים נחמדים,
נופים מדהימים. היה עד כדי כך כיף שכל ערב כמעט סידרתי שקיעות
הכי יפות דרך מדור הטבע. בקיצור חיים יפים! אבל פעם קיבלתי
איזו משימה, להציל איזו בחורה מירושלים. סך הכל לעכב אותה
בבית, ש"סיטרואן " כחולה שעברה באדום, לא תדרוס אותה למוות.
עניין של שתי דקות, לא יותר. אבל כשהמשימה כבר הושלמה, והבחורה
יצאה מהבית לתוך הקור הירושלמי, התחלתי לעקוב אחריה. פתאום כל
הדברים אחרים שתוכננו לי להיום יצאו לי מהראש. פשוט המשכתי
ללכת יחד עם אותה הבחורה ולהשגיח עליה, בלי שהיא אפילו תחשוב
על זה. אני מודה, נסחפתי, אבל מה כבר יכולתי לעשות?  למחרת
ביקשתי ממדור טבע שיאירו לה על הבוקר קרני שמש עדינות לתוך
חלון חדרה. ביקשתי חופשה בעבודה וכל היום ביליתי לידה. ידעתי
שלמלאכים אסור לחבב את האנשים אותם הצילו, וכמובן שהכי אסור
מכל להתאהב. בטוח שמי שהמציא את כל הכללים האלה בחיים לא עבד
במדור שלי. אני לא מנסה לתרץ או משהו כזה. באמת התאהבתי.
  ביום רביעי, יומיים לאחר שהצלתי את הבחורה שלי הכל התגלה.
איך? אותו אחד משכם בדיוק עשה משמרת במדור הטבע יום לפני,
וכשהתקשרתי לבקש קרני שמש, הוא בדיוק הקליט אותי. תמיד ידעתי
שהוא שטינקר נוראי, אבל דבר שעיצבן אותי באמת הייתה עובדה שזה
אני זה שלא בסדר. במילה אחת- באסה. חבר'ה ממע"מ-משטרה לענייני
מלאכים- הגיעו אליי באותו יום רביעי ולקחו אותי לחקירה. לא
חושב שכדאי לפרט מה עברתי ואילו מבטים ומילות אכזבה ספגתי.
ביום שני הבא יצאתי מחדר ניתוח עם שני תפרים על הגב העליון.
במסדרון כבר עמד ההוא שהסגיר אותי עם דרגות שלפני שבוע היו
שלי. האמת, באותו הרגע היה לי חשק עז לדפוק לו ת'ראש על משהו
כבד ולפוצץ אותו במכות רצח, אבל שני הבחורים ממע"מ החזיקו אותי
יותר מדי חזק והחלטתי לא לקחת יותר מדי סיכון. כשהגענו כבר
לשער היציאה, ניגש אליי מלאך עם הילה של מתחיל והעביר לי מכתב.
פתחתי את המעטפה עם דוגמא מזהב ושלפתי דף עם אותיות זוהרות.
נראה לי, זה היה דבר הכי משמח בחמשת הימים האחרונים. הבוס שלי
כתב לי שלמרות שאף אחד כבר לא מסוגל לעזור לי אחרי כל הבלגן
שעשיתי, הוא עצמו מבטיח קצת להשגיח עליי, כשאהיה שם, למטה.
ושאני גם כן אשמור על עצמי. ושהוא ממש מצטער, שמקצוען אחד
כמוני פורש ככה בשיא, ועוד עם כזה סקנדאל ובלה בלה בלה...
  כשקלטתי סוף כל סוף מה עבר עליי, מצאתי את עצמי באזור תל
אביב, שונא את היום שבו נולדתי וסובל מכאבי תופת בגב. אחרי
בירורים רבים איך מגיעים לירושלים; מליון הסברים שונים מאנשים
שפעם אחרונה היו בעיר הקודש בכיתה ו'; שיחה עם נרקומן שהבטיח
לי "טיול לשמים"(מה אתה אומר, מותק? אני בדיוק חזרתי משם
אתמול!) ומונולוג של נהג מונית שהתבכיין שאין לו כסף, אבל רק
"מתוך אהבה לזולת" הוא "מוכן להקפיץ אותי עבור סכום סמלי של
מאתיים ש"ח... אחרי כל התעלולים האלה עליתי על קו 400 במחלף
אלוף שדה.
  נראה לי רק הודות להשגחה מלמעלה, שהבטיח הבוס שלי במכתב,
מצאתי את ביתה. נפגשנו פעם, ועוד פעם, נהיינו חברים ממש טובים,
ולמען האמת, אני לא ממש מצטער שירדתי הנה. גירשו אותי מהשמים,
אבל מצאתי משהו מאד יקר פה- את האהבה.
  אתם שואלים למה פתאום החלטתי לפרסם את כל זה? תבינו, כל פעם
כשהיא שואלת איך אני עושה את השקיעות כל כך יפות, ואני מתחיל
לספר לה על  המספר של מדור הטבע שאני זוכר בעל פה, היא רק
מחייכת לי חיוך של "כן, בטח!...". אמרתי לה שאני מלאך, אבל היא
לא מאמינה. אז תגידו לה כבר, הא?... ובתמורה תצאו מחר בערב
לצפות בשקיעה. אני מבטיח, היא תהיה מדהימה!


22.11.2002
י"ז בכסלו ה'תשס"ג
(04:32)