[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







זוכמן האיום
/
כמו תפוח

כמו תפוח,
היא אומרת לי שאני טוב.
גם אני חושב ככה,
בסך הכל, אני לא רע.
עדין כזה ומתחשב.
וכשיש לי כח אני מלטף אותה בצוואר.
בדיוק כמו תפוח.
כמו פאפאיה.

לפעמים אני רע.
או סתם לא טוב.
עגבנייה ירוקה.
לא שייך, כמו מכונת צילום.
אני מרגיש את זה.
בעיקר כשאני משחק במחשב.
מתבייש בעצמי.
נבוך. ילדותי. אטום.
למה אני כזה, חסר רגשות?
אני אומר לה  - "אני רע".
והיא אומרת שכולם רעים.
זה בסדר.
רוצחים. אנסים. פיגועים. מחבלים.
זה בסדר.
כולם.
זה בסדר.

אני אומר לה, אז, שזה יחסי או אולי יחסים.
והיא אומרת שלא צריך להיות גאון כדי ללמוד פיסיקה.
ושזה לא שייך, כמו מכונת צילום.
אבל זה חשוב.

ומה אני מבין מזה?
שאם כולם רעים,
אז שוב אני מוצא עצמי טוב,
טוב יחסי.
בדיוק כמו תפוח.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אתמול הייתי
בטוחה שמתתי
והגעתי לגן עדן,
כי הכל היה לבן
ונחמד כזה.
מסתבר שהייתי
בביה"ח. אבל גם
השותף שלי לחדר
חשב ככה, אז אני
לא עד כדי כך
פסיכופטית.



שושו.


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/11/02 2:16
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
זוכמן האיום

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה