מטשטשת את עירבול רגשותיי
במסווה של איפוק.
חדלתי מלחפש,לתהות,להתחרט.
רק מציצה מתוך מחבואי,פעורת עיניים
תוהה מהו כושר הסיבולת של העולות לרגל הצבעוניות שלך,
ועל הסבלנות התהומית שלך להיות מנומס לפני
שאתה ממיס אותן אל עבר מכנסייך.
נזכרת,שגם אני הייתי צבעונית כמוהן.
נדחקתי מזמן,נשרתי ממך בהבל פיך הקליל
שחצה אותי לשברים.
ממוסמרת אל הקיר המתקלף שלך
מנסה בכל כוחי להיחלץ מהמיקום
העלוב בו חרצת את גורלי
כ"כ מופשט מרחב המחייה שהצבת.
לא פשוט להיות לך שקופה.
אפילו מסגרת לא נתת לי
שתתחום אותי,בגבולות
שאפסיק להתפרש כאן ללא מטרה
לנוע לכאן ולשם ובחזרה,
שיהיה לי בית,הגנה.
שיהיה בי משהו ממך
שהוא שלי. |
