בירה אחרונה לילה. לא באיזה פאב אלא אצלי בבית.
המיתון מורגש היטב, כבר כמעט לא יוצאים ל"קרמבול" לבירה של
הלילה ומשחק הסנוקר שמלווה אותו, אלא יותר יושבים בבית. אצלי
בבית. כשליאור הייתה, אז הייתי איתה. אפילו לא טורח לצאת, שוכח
מהחברים הקרובים והרחוקים, יושבים שנינו בבית שותים בירה,
מחובקים, רואים סרט מושכר או סתם מהדורה סתמית של חדשות. היינו
ביחד, היה לנו משהו,  אבל מאז שליאור עזבה החברים יותר באים,
פוחדים שאהיה לבד ואתרגל לבית הריק, או שמא סתם מנצלים את הבית
שלי כדי לברוח מהבית שלהם ומהסגרת שלהם.

גם את נדב אשתו עזבה, בלי לומר לו כלום פשוט קמה ונסעה לטיול
תרמילאים בדרום אמריקה עם דפנה, חברה שלה מהעבודה. בהתחלה נדב
פחד שהיא עזבה אותו כי היא לסבית והוא חשש שהוא זה שגרם לזה.
אישית, ידעתי שהיא לא לסבית, אם היא תהיה לסבית היא תהייה
מבוזבזת, והיא לא אוהבת להיות מבוזבזת. תסמכו עליי שאני יודע.
אני גם יודע מהשיחות שלי עם החבר'ה שאין אחד שלא מזמבר אותה
בהזדמנות. במקרים כאלו חברות פשוט לא קיימת. סקס קודם לכל וסקס
מוכר.

ליאור עזבה אותי יומיים לפני שחגגנו יום נישואים חמישי, במקרה
שלה אני מבין אותה, היא גילתה על שירלי ואמרה שאם בגדתי פעם
אחת בטח אבגוד בשנית. היא ניסתה להוציא ממני איזה הבטחה, אבל
ידעתי שלא אוכל לעמוד בהבטחה, התנצלתי. היא נתנה לי סטירה
ויצאה מהבית. היא לא ניסתה להתקשר וגם לי לא היה מה לומר לה.
אהבה לפעמים פשוט לא מספיקה. צריך ריגוש, משהו שיניע אותך
בבוקר של רגל שמאל, שיתן לך את הדחיפה ואת המרץ של הקפה ואת
ההרגשה שאתה 007.

אני לא 007, אני בקושי עצמי, גם שירלי עזבה אותי, היא אמרה
שהיא צריכה יציבות בחיים ואני יוביל אותה לאבדון. היא עכשיו
מאורסת לאיזה בנקאי אחד, שמעתי במשרד שהם בדרך לחופה.
וככה כל ערב כולם באים אליי לבירה האחרונה של הלילה, מדברים על
היום שהיה, על העבודה שלא מתרצים ממנה, ובסוויץ' מהיר עוברים
לבנות, לרוב נדב אומר שבר רפאלי היא פשוט הדבר החם עכשיו, עידן
צוחק עליו ואומר לו שהיא בגיל של הבת שלו. על הבת של עידן אני
לא מדבר, בר רפאלי קטנה עליה, אבל שום מילה לעידן. בשבילו היא
הילדה הקטנה. נסיכה של אבא. עידן עובד ב"קומברס" ורק  אתמול
פיטרו את הבוס שלו, הוא בכלל מרוצה מהעניין כי הוא בטוח שהוא
הולך לקחת לו את הג'וב. אני אישית, חושב שגם את עידן יעיפו, יש
לו פה גדול והוא מדבר המון. לפעמים בכוונה אני מגביר את בוב
דילן מספיק חזק, רק כדי לא לשמוע את אותו צוחק. אני אוהב אותו
והכל, כשאנחנו מנתחים מצב אקטואלי על צלחת רביולי ויין אדום
הוא האדם הכי נכון לשיחה, מבריק שנון וקולע. קולע כל פעם מחדש.
גם מפתיע הייתי מוסיף ואומר, אבל הצחוק שלו והפה הגדול, הם
האויב הכי גדול שלו.
בד"כ אחרי שכבר אנחנו מסיימים את הערב וכולם הולכים הביתה,
אשתו של עידן מתקשרת לשאול אם הוא נוהג שיכור, פעם נהגתי לצחוק
איתה אבל בשלב כלשהו הבנתי שזה לא יפה כי היא אוהבת אותו
ודואגת לו. הוא לא יודע שהיא מתקשרת היא ביקשה ממני לא לספר
לו, בהבטחה הזאת אני כן מצליח לעמוד.

איך שאני מסיים את השיחה איתה, יונתן מתקשר, הוא מביא מחר את
הילדים שאני אעשה להם בייבי-סיטר, הוא אפילו לא שואל אם אני
יכול או אם זה מפריע לי, הוא  כבר יודע שאני בכיף עושה את זה.
הוא צודק. אני אוהב שהילדים של יונתן באים, אני הדוד האהוב
עליהם, קונה להם מתנות כל ביקור ועושה אתם כיף חיים, בתכל'ס
אני יותר נהנה מהם, אני יודע שבעצם אני  מפצה את עצמי על
הכישלונות שלי בתחום, זה נותן לי הרגשה טובה  של עשייה אפילו
אם לא שלי.

עוד שבועיים אני בן 37, בטח אעשה ארוחה ואזמין את כולם, את
אימא והחבר שלה, ואת אבא שלא סובל אותו, את יונתן ואשתו דליה
ואת הילדים שלו שאני הכי אוהב בעולם, אולי כי הם לא שלי, את
עידן ואשתו ואת נדב, את כל שאר החבר'ה אני אזמין ל"קרמבול" על
חשבוני, אלא אם עידן יקבל את הקידום, מה שאני עדיין לא רואה
קורה.
מה שהכי צורם לי, שאחרי הארוחה כולם ילכו הביתה ואני שוב אשאר
לבד, לוגם מבקבוק של בירה ונשען על זיכרונות שלי מליאור,
הצחוקים עם הילדים של יונתן ותחושת ההחמצה הפרטית שלי, שאני
יכול להיות אבא נהדר לילדים שלי ועם קצת מאמץ ופחות חשיבה
אגואיסטית גם בעל טוב לאשתי ובסופו של יום גם לא להישאר לבד,
וללכת לישון עם תחושה של "הנה, בניתי משהו במקום להרוס".

קשה בגיל 37 להתחיל מחדש, אבל להתחיל צריך איפשהו.
אז הנה אני סוגר קצוות וכותב מכתבים לליאור ולשירלי, מודה
בטעויות ומוכן לקחת אחריות. כי לבירה של הלילה יש פתאום מר,
היום יותר מתמיד.