היא הביטה בעיניו הכחולות
וחייכה, הוא חייך אליה.
הוא נגע בה, בכפות ידיה שהיו קפואות וחימם אותן במגע החם שלו,
כל פעם שעשה זאת העביר בה צמרמורת נעימה והיא חששה מהרגע
שיפסיק.
זרם חם עבר בגופה.
עכשיו הוא ליטף את פניה וניגב את הדמעות שזלגו היא התענגה על
כל ליטוף ומגע.
היא המשיכה להביט בעניו המהפנטות, מבטו התקרב אל מבטה, אפיהם
התנגשו זה בזה והשפתיים שלה נגעו בשלו, היא אחזה בחוזקה בראשו,
והוא חיבק אותה חזק חזק, ידיו גלשו לישבנה והיא המשיכה לאחוז
בראשו,
לאט לאט נשכבו על הספה, היא המשיכה לנשקו, הוא היה מעליה וכל
משקלו היה מונח על גופה, היא חיבקה אותו חזק, פחדה שיעזוב.
הוא  נגע בתשוקה בשדיה  והיא נאנחה קלות.
היא אהבה אותו.
היא רצתה שימשיך לגעת בה ולנשקה אך אם זאת הרגישה רע, היא אינה
ידעה מה הוא מרגיש, פרט לתשוקה שהיתה בו כרגע וגם בזה לא היתה
בטוחה.
היא שמעה את רשרוש הרוכסן של הג'ינס שלו והרימה את החצאית שלה,
הוא נגע ברגליה והרגישה אותו בתוכה, היא אחזה בו חזק, הדמעות
כמעט זלגו אך היא עצרה בעדן, היא הרגישה את אותה צמרמורת כמו
בכל פעם והשמיעה קולות מזויפים של הנאה, לאחר זמן לא מוגדר
שעבורה נמשך כנצח הוא קם מעליה
ושכב הצידה, עכשיו הם שכבו זה נגד זה כשגביהם נוגעים זה בזה.
הדמעות זלגו שוב, והיא שנאה את עצמה יותר.
הוא נרדם ורק היא שכבה ובכתה בשקט.
לבסוף נרדמה וכשהתעוררה הוא כבר נעלם כמו אחרי כל פעם ששכבו.
היא קמה מהספה והלכה לשירותים.
הביטה בעצמה במראה, בפניה החוורת והארוכות, בעניה החומות שדבר
לא ראו דרכן, סביב עניה ראתה קמטים למרות שהיתה נערה צעירה,
הרגישה זקנה.
היא הביטה בעצמה והרגישה מכוערת מתמיד. כל פעם אחרי ששכבו
הרגישה מזוהמת. היא נגעה בלחייה והרגישה את הדמעות שהתייבשו
עליהן.
היא פתחה את הברז והמים החלו לזרום, באותו רגע הם נדמו בעינה
לדמעות שלה. היא שטפה את פניה וסגרה את הברז.
עכשיו היא יצאה למטבח והכינה קפה.
מתחת לקופסת הסוכר היתה מונחת תמונה- שלה ושלו, היא החביאה
אותה שם כאילו התביישה, היא התביישה בזה שהיא אוהבת אותו כ"כ.
כמו בכל פעם היא בהתה בתמונה מספר דקות ארוכות והחזירה אותה
למקומה.
צלצול הטלפון נשמע, היא קרבה את השפורפרת לאזנה ושתקה.
"היי.., את כאן?!" היא שמעה את קולו..
"כן..." ענתה בשקט
"יופי.., אמ.., תקשיבי אני מצטער שברחתי ככה.., היתי חייב,
התקשרו אליי מהעבודה ..., מצטער..."
"כן, בסדר.." גמגמה.
היא נתקה, היא היתה רגילה לתירוצים שלו.היא ידעה שעכשיו לא
תשמע ממנו חודשים.
היא מזגה לספל מיים חמים מהקומקום, ידיה רעדו, וטיפות מיים
נשפכו על ידיה,
זה לא כאב לה, היא היתה רגילה לכאב, לכאב עז יותר. היא המשיכה
למזוג את המים.
היא שתתה את הקפה למרות ששרף לה בלשון, היא הרגישה שהיא ראויה
לכאב,
שהכאב זהו העונש שלה על כך שהיא מי שהיא.