פתיתי השלג רק הבליטו את בדידותו בהעלמם בשיערו הלבן.

טיסה 872 של אל על  עומדת להמריא . צמיגים שחורים ושחוקים
איבדו אחיזה בקרקע והתקפלו אל בטן המטוס .
עגלת המשקאות פגעה בשניהם בו זמנית . כסססס חד בקע מפיותיהם
ופילח את חלל המטוס . שורה עשרים ושלוש כיסאות B ו C הקרובים
למעבר , בדרך לפולין .
דוד הזמין וודקה לימון ומאיר מים , אבל שיהיו קרים .
אחרי שנים של הכירות הם יכלו להגיד בודאות מה השני חושב .
סרט בוידיאו  ותודה שטסתם אל על.

הקתדרלה הירוקה כבר שנים שלא הרשימה אותו והוא חלף על פניה
באדישות . שטיח הקוקוס החום הרשים אותו בכל פעם מחדש . תמיד
כשעבר על פניו נרתע מעצם המחשבה על העובדה שכמותו גם הוא קיים
למרמס רגליהם של העוברים ושבים . גילו כבר שנים שלא היה משנה
לאיש . מגע השיש הקר של קלידי העוגב היה מאוס בו עד מאוד .

אור לבן בוהק מידיי השתקף מרצפת השיש המבריקה היישר לעיניהם של
דוד ומאיר .
החימום שהופעל יתר על המידה בתור לביקורת הדרכונים יבש את
גרונותיהם .
שפתון מחייך מבעד לדלפק זכוכית , חותמת כחולה .

על העוגב היו עיטורים בכחול וזהב . כבר שמונה שנים שהוא מתכנן
לצאת לפנסיה ולא נמצא לו מחליף .הכוח האדיר שמזעזע את הקתדרלה
העתיקה בכל פעם שאצבעו הכחושה מונחת על אחד מקלידי השיש . שאגת
צינורות הכסף המעוטרים , מזמורים קדושים הממלאים את ההיכל . כל
הכוח הזה , איש זקן .

צפירה צורמנית של נהג מונית מעשן . מלון שישה כוכבים דלתות
מעוטרות כסף .
עצורי נשימה עמדו. עדים לפאר ולהדר שחלמו עליהם כל כך הרבה
שנים . פקיד קבלה מסביר פנים . מעלית מבושמת .

שישים ושש מדרגות עץ בתוך הדר הקתדרלה . איש זקן אחד , כומר
וקומץ מתפללים .
מזמורי קדושה שואגים ופורצים מהעוגב שליווה אותו במשך כל חייו
.

עשרים ושלוש שנים לפני דלת הכסף שני ילדים בשכונת התקווה חלמו
עליה . זמן רב תכננו את הטיסה לפולין ואת החיפוש . מאיר ודוד ,
דוד ומאיר . האור שבטוטו עזר .
האוויר המחניק בתוך מסיכת הקרטון של הזוכה המאושר , אוויר קר
ומרענן של פולין המושלגת . התקווה.

מלחמת העולם השניה השאירה בו חללים . בן ארבע וחצי אומץ על
ידיי הכנסייה לאחר שרוב משפחתו נספתה .  כומר טוב ונגן עוגב
זקן טיפלו בו ולימדו אותו את הנגינה על העוגב .
הוא היה ישן בחדר צדדי מעופש ומלוכלך . הכנסייה הענייה לא יכלה
להרשות לעצמה משהו גדול או מפואר יותר . מיטה רעועה סדינים
צהובים קרעים .

דלת עץ כבדה גילתה בהיפתחה  חלל קסום . סדינים לבנים , שירותים
מפוארים .
יום ראשון בפולין . עיניים גדולות רואות הכול נוצרות זיכרון ,
בולעות ידע .

העיניים הכבויות שמביטות שוב ושוב על אותו דף תווים שחורים.
בן שש היה כאשר נגן העוגב הזקן נפטר  והוא היה צריך לנגן מול
כל קהל המתפללים  בכל יום פעמיים וביום ראשון שלוש . כל יום
היה הכומר הטוב מעיר אותו, מכין לו מרק עדשים  ומחייך .


הזמנת רום סרויס של תותים ושמפנייה העירה אותם משנת צוהריים
חטופה .
דולר וחצי טיפ הסתערות מטורפת על תותים בסוכר , כוס שמפנייה
יקרה ויוצאים לעיר .

מאז שהיה בן שש עברו כמעט חמישים ושתיים שנה . בינתיים עזב את
החדר בכנסיה ועבר לגור שני רחובות ממנה . משבר כלכלי עבר על
אירופה , מלחמת מפרץ ועוד כל מני דברים שלא ממש נגעו לו ולדרכו
כל בוקר מפתח ביתו דרך ריחות המאפה הטריים של המאפיה אל
הכנסייה . כריך עם בייקן ומרגרינה בתיק עור ישן . מדרגות עץ
חורקות, עוגב .

מדרכות קפואות , עצים מושלגים קר. לפני שיצאו לחפש את סבא שלהם
החליטו לטייל .

הקהל הקבוע של יום שלישי . המזמור הקבוע . תיירים מצלמים את
הכנסייה .

קתדרלה ירוקה עטופה לבן . אנשים הולכים בכיוון הנגדי, עטופים
שכבות שכבות של בגדים .
שטיח קוקוס חום רמוס ורצוץ . נגינת עוגב .

איפה סבא ?