"נוסעים נכבדים, אנא הדקו את חגורת הבטיחות", אמרה הדיילת
בלחץ. "ניסינו להתקרב לסופת ברקים, אבל אחד הברקים פגע בכנף
אחת, אז אנחנו מנסים לטוס עם כנף אחת אבל יתכנו כמה טילטולים",
אמרה הדיילת כאשר טילטלה את השיערהמתולתל שלה. לא ממש נבהלתי
כי ידעתי שזה חלק מההצגה של צוות הבידור של מטוסי "חולי נפש
בע"מ"... אז התרווחתי על הכיסא שלי והמשכתי לצפות במופע...
המטוס רעד בחוזקה. נזכרתי בסאסי, ההורים שלי, הערבים, היפנים
ומועדון הסמיליי. נזכרתי איך מתו הורי... הכל היה בא אליי
בסגנון כזה של פלאש באקים... זה היה אחד מהם... התחלתי להירדם,
ואז...
היה זה לילה חשוך וקודר, לפתע נשמעה נקישה בדלת, פתחתי את הדלת
ושם עמד... שליח הפיצה, הוא נתן לי את הפיצה והלך. לאחר שנייה
ועוד נקישה היתה עוד נקישה על הדלת, זה היה יצור גבוה וגדול,
הוא היה... שליח הפיצה. הוא אמר "באתי לרצוח אותך".
"למה?" אמרתי.
"רגע, מה הכתובת של הבית הזה?"
"דבורה המרטשת 5"
"אופסס! הייתי אמור לרצוח את השכנים... יאללה ביי!"
סגרתי את הדלת ולפתע היתה עוד נקישה בדלת, זה היה יצור גבוה
וגדול הוא היה... שוטר, והוא שאל אותי "רוצה בוטנים?". רגע,
אמרתי לעצמי הוא לא אמר את זה! הוא שאל אותי "רוצה פיסטוקים?".
מה? אמרתי לעצמי שנית, הוא לא שאל אותי את זה, ואז הוא שאל
אותי "אולי קצת חלב?", לפתע קלטתי שזה לא היה השוטר, זאת היתה
הדיילת במטוס. נתתי לה כאפה וחזרתי לחלומות שלי. השוטר הודיע
לי שההורים שלי מתו ממטען צד, אבל אני גיליתי את האמת, הם עבדו
במעבדה סודית והם פיתחו חומר מיוחד, למעשה חומר כימי מסוכן
ביותר. ההורים שלי נדרסו כאשר ניסו להציל את החתול "מוסטאש"
ממוות קטלני ע"י החומר הקטלני, אבל כאמור הם נדרסו. גיליתי
שסאסי סוסיאל הוא שרצח את הוריי. רציתי לנקום בו ולכן טסתי
ליפן, אך הוא ברח ממני ועכשיו הוא ברוסיה, וגם אני, אחריו.
לפתע המטוס הטלטל בעוצמה אדירה והמטוס התחיל להנמיך גובה. הרבה
אנשים עפו קדימה אל תוך הקיר, אז החלטתי לא לבזבז גופות ולצייר
לוח מטרה גדול, וכך כל פעם שאיש עף קדימה הוא קיבל ניקוד על
הפגיעה שלו עם הראש בלוח המטרה, כמובן שרימיתי כי לא הרבה
אנשים יצאו חיים מהמשחק שלי אז הורדתי להם נקודות. כאשר כמעט
ניצחתי במשחק המטוס התחיל לצנוח כלפי מטה במהירות גבוהה
מהרגיל. לפתע משהו נדפק לי בראש, הכל החשיך.
כאשר התעוררתי הבחנתי שאני לא במטוס, אלא על האדמה, הסתובבתי
במהירות וראיתי שהמטוס היה מרוסק, פתאום התחלתי לצחוק, צחוק
רשע ואפל, ידעתי שהנוסעים האחרים... הפסידו בקליעה למטרה. לאחר
שנרגעתי הסתובבתי בין הגופות כדי לבדוק אם יש ניצולים. לא היו
ניצולים. הייתי חייב לדעת איפה אני, הסתובבתי במקום הרבה זמן
אך שום דבר לא עזר. התחלתי להרגיש רעב אז לקחתי אבן בגודל כף
היד שלי וכיוונתי אותה על ציפור שהסתובבה באזור, זרקתי את האבן
על הציפור והיא פגעה. הציפור נפגעה קשה והתחילה לצנוח למטה
בזמן שצייצה "קווואאאאקק, קואק, קואק, קואק, מווווו". הבנתי
שהציפור שכרגע הרגתי היתה ציפור מיוחדת ונדירה ביותר, בטח היא
אחת משלושת או מארבעת הציפורים מזן זה, בגלל שהיא יודעת לחקות
בצורה מושלמת את היצור "אווז-פרת הביצות", שהיה חי בביצות
שבדרום אפריקה ובהונלולו. לכן לקחתי את גופת הציפור ושמתי אותה
בבור וכיסיתי את הבור בחול שהיה בסביבה, ידעתי שעכשיו נשמתה
תנוח בשלום. לקחתי מקל וכתבתי על החול שמעל הקבר של הציפור
"R.I.P" (תרגום: ז"ל). לאחר מסע ההלוויה המשכתי ללכת לכיוון
בלתי ידוע, לאחר כמה זמן ראיתי לפתע שלט גדול שבו היה כתוב:
"ברוכים הבאים לקזחסטאן- המקום עם הגופות". ידעתי שאני בר מזל,
כי קזחסטאן היתה קרובה לרוסיה. התחלתי ללכת בצמחייה הפראית
ולפתע ראיתי מולי אנקונדה, היא הייתה גדולה ומפחידה, אבל
התגברתי על פחדיי... ועמדתי בתור. התור לאנקונדה היה ארוך אבל
לבסוף היה תורי, עליתי על הרכבת והיא התחילה לנסוע. היה איש
גבוה מאד ברכבת, אולי 2 מטר... לפתע היה עמוד גדול בירידה אחת,
אבל האיש היה יותר מדי גבוה והראש שלו נתקע בעמוד, הראש שלו עף
ואני תפסתי את הראש שלו. כאשר ירדתי מהרכבת ניגשתי לפח הקרוב
וזרקתי את הראש לפח. ידעתי שזה מוזר שיש כאן את מתקן האנקונדה,
אבל לא היה לי ממש אכפת. המשכתי את המסע שלי לרוסיה. הלכתי כבר
כמה  שעות והרגשתי צמא מאד. לפתע ראיתי שלט גדול שהיה כתוב
בו-
"סכנה- גבול לפנייך.
מבצע-חצי המבוגר, בחצי מחיר".

הסתכלתי סביב אך לא ראיתי גבול מסוג כלשהו, שום גדר, שום
שמירה... אז ראיתי שלט נוסף:
"סכנה - גבול מתחתייך!"
הסתכלתי למטה וראיתי שורת אבנים קטנים שהיו מסודרים למרחק רב.
עברתי את שורת האבנים והמשכתי לצעוד, לאחר כמה מטרים ראיתי עוד
שלט שהיה כתוב בו-

"סכנה-עברת את הגבול.

אתה עכשיו ברוסיה!"

הצלחתי להגיע לרוסיה, חשבתי לעצמי, אבל אני צריך למצוא את
סאסי, אויבי המושבע. לפני שאני אנסה לאתר את סאסי אני צריך
למצוא מקום לישון בו. הלכתי למלון שם קיבלתי מפתחות לחדר שלי.
כאשר נכנסתי לחדר שמתי את המזוודות שלי על המיטה והתחלתי
להוציא את כל הבגדים גרביים, נעליים, רימון, חולצות, תת-מלע,
מכנסיים, להביור, כובע וכל שאר הבגדים.
כאשר הוצאתי את כל פריטי הלבוש נפל כרטיס מהמזוודה, זה היה
כרטיס להופעה של D.J CLEAN & CLEAR . אחרי שסיימתי לארגן את
החדר הרגשתי רעב אז הוצאתי את החטיף הממכר "שועית פיקנט" שהיה
בטעם גריל. החטיף היה כמו במבה, הוא היה מתפורר בקלות, ומלכלך
מאד. אכלתי את החטיף הפיקנטי במהירות והרבה פירורים נפלו על
השטיח. כאשר גמרתי את החטיף החלטתי ללכת לברכה, אז לבשתי את
בגד הים ויצאתי מחדר, לאחר חצי שעה הסתובבה הידית בחדר שלי
לאט, הדלת נפתחה ואיש רזה נכנס לחדר שלי, הוא היה... יורי
השרת. המטרה שלו בחיים היתה לטאטא, לאסוף, ולנקות חדרים. הוא
נכנס לאט לאט וסרק את החדר, כדי למצוא לכלוך. לפתע ראה את ערמת
הלכלוך של החטיף "שועית פיקנט", הוא כרע על ברכיו וזעק, זעקה
שהיתה כל-כך חזקה עד שהגרביל בחדר נפטר. הוא זעק זעקה של כאב,
ותבוסה. הוא פתאום הפסיק לזעוק וצרח- "אני אנקום! אני אנקום!!
אני אנקום!!! אני יורי, אני לנקום!".
בינתים בברכה ישבתי על כסא ואכלתי בורקסים פריכים וטעימים, אבל
אני לא חשבתי להתאבד, אתם מכירים את ההרגשה הזאת כאשר אתה אוכל
בורקסים, את ההרגשה שבא לך להתאבד, אבל היום לא היה בא לי
להתאבד אז לא היתה לי את ההרגשה הזאת. לאחר שעה וחצי בברכה
הלכתי לחדר שלי. סובבתי את המפתח בחור המנועל ופתחתי את הדלת ,
בחדר לא היה אור, ניסיתי להדליק את האור אך ללא הצלחה, חשבתי
שהיתה הפסקת חשמל אז ניגשתי לטלפון כדי להתקשר לקבלה לבדוק אם
יש הפסקת חשמל, אבל פתאום קפץ עלי יצור, הוא היה יורי השרת,
הוא הפיל אותי לרצפה ואמר
"יא נבלה מטונפת! אני אנקום בך! אני אהרוג אותך מוות נקי!".
"מי אתה?" שאלתי.
"אני יורי השרת הגדול! אני אשמיד אותך יא זבל! צריך לנקות
אותך! צריך לזרוק אותך לאשפה!"
"וזכרו ילדים", אמרתי, "אף פעם אל תדברו אל ההורים שלכם כך! הם
יכולים לחשוב שאתם מקבלים רעיונות מסיפורים לא חינוכיים שבהם
נהרגים הרבה אנשים."
יורי לקח מטאטא והתחיל להכות איתו אותי. אך הצלחתי לבעוט בו
לפני שתקע לי את המקל של המטאטא בין העיניים. הוא ראה שהשארתי
לו בוץ על החולצה. הוא התחיל להתפתל וצרח "ללללללאאאאאאא".
לפתע קם אמר לי "ביי" וקפץ מהחלון.
כנראה שיורי אכל יותר מדי בורקסים חשבתי לעצמי. נזכרתי שיש את
ההופעה של D.J CLEAN & CLEAR. כאשר נכנסתי למקום ההופעה היו
הרבה אנשים שהדליקו נרות. היו כמה אנשים שנשרפו מהנרות, אבל
אני חושב שזה רק היה כדי לפנות מקום לאנשים אחרים, איזה נחמדים
האנשים כאן חשבתי לעצמי. כאשר תם המופע יצאתי מהיציאה וראיתי
בצד של המועדון את סאסי סוסיאל. רצתי לעברו אך היה קשה להגיע
אליו בגלל כל הקהל שיצא מהמועדון. סאסי שם לב שאני רץ לעברו
וברח לעבר גיפ' שחיכה לסאסי ביציאה למועדון. ידעתי שאם לא אשיג
משהו מהיר אני לא אתפוס אותו לעולם. לפתע ראיתי אופנוע שעבר
בכביש, במהירות לקחתי ענף גדול של עץ שהיה בסביבה ושמתי את
הענף על הכביש, האופנוען נתקע בענף עף קדימה מהאופנוע ונתקע
בעמוד ברזל. הוא בטח מת, חשבתי לעצמי, אז זה יהיה בסדר אם אני
יקח לו את האופנוע. לקחתי את האופנוע והתנעתי אותו. רדפתי עם
האופנוע אחרי הגיפ' שבו היה סאסי, הגיפ' התקדם למתחם צבאי
סגור, אבל כנראה היה לו אישור להיכנס לאזור כי אם לא אז למה
הגיפ' נתקע בגדר שבר אותה והמשיך בדרכו? הקטע הכי מגניב הוא
שכולם רצו להיות חברים של סאסי, הם ירו על הגיפ' בלי הפסקה, הם
כנראה רצו תשומת לב.
לפתע ראיתי חללית ענקית בתוך המתחם הצבאי, החללית היתה "חיר
5". הבנתי מייד שסאסי רוצה לברוח עם החללית לחלל. אבל מה יש לו
לעשות בחלל? שאלתי את עצמי. בינתיים סאסי יצא מהגיפ' ונכנס
לחללית. התנעתי את האופנוע והתחלתי לנסוע בשיא המהירות אל
החללית,ראיתי את המנועים של החללית מתחילים להתחמם, ניסיתי
לנסוע יותר מהר, אבל זה היה כבר הכי מהיר... החללית התחילה
להמריאו ראיתי אותה לנגד עיני קטנה מרגע לרגע, עד שידעתי שסאסי
הצליח לחמוק ממני, פעם נוספת! לפתע ראיתי במוסך גדול אחד לווין
גדול. ניגשתי אל האיש שהיה ליד הלווין ושאלתי אותו
"סליחה? אולי אתה יכול להלוות לי את הלווין היפה הזה?"
"בטח" אמר האיש "רק תחזיר את הלווין עד יום ראשון!"
"בסדר, תודה"
לקחתי את הלווין וקראתי במהירות את הספר תפעול ללווין. הפעלתי
כמה מתגים הרגשתי טילטול חזק והרגשתי שאני עולה למעלה עם
הלווין. ידעתי שאני בדרך ל... חלל. הייתי ממש שמח שאני נוסע
לחלל, הרגשתי בעננים!

ההמשך יבוא...