כשטליה תרים את הטלפון אני אדע שהיא מתה.
טליה אף פעם לא מרימה את הטלפון, רק שהיא מתאבדת היא מרימה
אותו, ואז היא מדברת מאוד בנימוס, ואפילו מחייכת, לעצמה כמובן
כי אני לא רואה אותה דרך הטלפון.
כשהיא מרימה את הטלפון היא נשמעת מאושרת, פעם בשבוע ככה, אני
מתקשר והיא מרימה ואז אני יודעת שהיא מתאבדת, ופעם בשבוע טליה
מתה, אבל מותר לה.
לטליה טוב כשאני מתקשר, אני נותן לה אהבה שאף אחד אחר לא נותן
לה, אף אחד לא יודע את המספר טלפון של טליה, רק אני יודע אותו,
אם מישהו אחר יתקשר אל טליה כשהיא מתאבדת אולי היא לא תצליח
לענות.
היא אוהבת אותי הטליה הזאת, לאחרונה גם אני התחלתי לחבב אותה,
היא מספרת לי  על עצמה.
היא בת 17 וחצי, היא קרחת, יש לה נזם ואין לה גבות, תסמונת
מהסרט של פינק פלויד לדעתי, גם זה עובר בגיל מסוים.
אבל פעם אחת  זה קרה, זה היה בשבוע שעבר, שכחתי להתקשר לטליה,
באמת שכחתי, הייתי עם החברה החדשה שלי, שכחתי להתקשר לטליה, זה
היה בלי כוונה, אולי היא לא מתה הפעם? טליה לא עונה יותר,
לפעמים תפוס אצלה, כנראה שהיא מצאה מישהו אחר שיאהב אותה, אולי
לא, אולי היא לא קיבלה את האושר מההתקשרות ולא התאבדה, אולי
היא בחיים, אסור, טליה צריכה למות. את טליה צריך להשתיק. טליה
משתיקה את הקולות האלה בראש... תמותי טליה ...