אופק בר / מארגים |
על אדמה שמתפוררת תחת הרגליים;
הציפורים בעננים,
אך התקוות נישטפות עם הקושי הזורם במים.
ידיים מושטות בחוסר כל
בתקווה למצוא פתח
לפורקן העול
נלך
בקבוצה מגובשת של נפשות אבודות -
חסרות ניצוץ, העיניים אדומות ונפוחות.
האור עוד יבוא, לא ניתן לתקווה
לחמוק
מבעד לאצבעות רועדות מבכי וצרות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|