|
מול שמיים לבנים,
על אדמה שמתפוררת תחת הרגליים;
הציפורים בעננים,
אך התקוות נישטפות עם הקושי הזורם במים.
ידיים מושטות בחוסר כל
בתקווה למצוא פתח
לפורקן העול
נלך
בקבוצה מגובשת של נפשות אבודות -
חסרות ניצוץ, העיניים אדומות ונפוחות.
האור עוד יבוא, לא ניתן לתקווה
לחמוק
מבעד לאצבעות רועדות מבכי וצרות. |
|
|
אני, אני מה-זה
חושב על הסביבה
שלי. תמיד,
כשאני עומד
להפליץ, אז אני
צועק בתקיפות
"תיזהרו! יש לי
פלוץ!" ואם אני
רואה שלא
מתייחסים, אז
אני מיד צועק
שוב. אם גם זה
לא עוזר, אני
משחרר קצת
מהפלוץ כדי
להביע איום,
ואז, אם זה לא
עוזר, אז אני
עוצר את הפלוץ
והבטן שלי
מתפוצצת ואני
מת.
זה עם הפלוצים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.