|
מול שמיים לבנים,
על אדמה שמתפוררת תחת הרגליים;
הציפורים בעננים,
אך התקוות נישטפות עם הקושי הזורם במים.
ידיים מושטות בחוסר כל
בתקווה למצוא פתח
לפורקן העול
נלך
בקבוצה מגובשת של נפשות אבודות -
חסרות ניצוץ, העיניים אדומות ונפוחות.
האור עוד יבוא, לא ניתן לתקווה
לחמוק
מבעד לאצבעות רועדות מבכי וצרות. |
|
|
כל אדם זכאי
לחירות המחשבה,
המצפון והדת.
חירות זו כוללת
את הזכות להמיר
את דתו או את
אמונתו ולתת
ביטוי לדתו או
לאמונתו, כפרט
או כציבור,
ברשות ביחיד או
ברשות הרבים,
באמצעות הוראה,
נוהג, פולחן
ושמירת מצוות. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.