את דועכת אל מאפרה של שקרים
שוב מהתחלה נעלמת בין אלפי, מאות בדלים
שיירים
של שברים
פיסות של גברים
את דועכת, אל מאות אלפי פרצופים
אלפי קולות צחוק של רגעים יפים
חלקים של זיכרונות
מתחלקים על זגוגיות הלחיים
שלטי אזהרה של דרכים לא נכונות
כולם כל כך עקומים בעיניים
שלך הכל כל כך שקט
עוצמת, רק לא להתמוטט
את דועכת אל מאפרה של שקרים
בין גניחות, ופירורים.
הלילה אהיה איתך, אם תבטיחי לא להיזכר
לא לדבר
ולא להיגמר
שוב נעלמת בין אלפי אלוהים יודע מה
עובר אצלך בראש
כשהירח צורח לך מהחלון הפרוץ
לא להסתכל לאחור, לרוץ
את מנגבת דמעה זוחלת לאורו הבוהק
נאנחת בין אלפי שקרים
ומחבקת שוב
כדי לא להיזרק.
במאפרות
יש ערמות
של בדלים.
כמוני.