כשאני אהיה גדולה אני אהיה במאית. שנים אמרתי את זה. הלכתי לכל
סרט ישן בסינמטק. קראתי תסריטים. התפעלתי מכל זווית צילום.
הערצתי סאונד ועבודת שחקנים. התיימרתי להיות ה-מבינה ה-גדולה
בסרטים שביום מן הימים תהיה מפורסמת. יצאתי מהסינמטק בפעם
הלא-יודעת-כמה מסרט גאוני של היצ'קוק, אבל כמה שלא ניתחתי
אותו, לא הצלחתי להתנער מהתחושה הזו שתמיד מלווה אותי. מהקול
הזה בראש שאני מקווה שאף אחד לא שומע. אני לא באמת יודעת. אני
בסה"כ חוזרת על דברים ששמעתי באוזני אנשים אחרים. אני לא באמת
מבינה את החשיבה האומנותית מאחורי כל שוט. אני לא מרגישה את
ההבדל בין ספילברג לאנטוניוני, ואני לא באמת רואה שוני בין
מודרני לפוסט-מודרני. אני זיוף אחד גדול ופלצני, אבל אני אהיה
במאית גדולה יום אחד. וגם אם לא, אני תמיד יכולה לעשות כאילו.