דפקתי את אשתו המכוערת של בועז בעמידה, היא התכופפה על כסא
פלסטיק וניסתה לספוג את ההשפלה. כששמעתי את האוטו של בועז נכנס
לחניה לא הזדרזתי לגמור, אבל אשתו מהרה להרים את המכנסיים.

בועז בחור טוב כזה. יצא שלא ראיתי אותו 3 שנים. לבועז כבר
הספקתי להרוס את החיים פעמיים. באמת שלא רציתי לערב אותו עם
הבלגן שלי שוב. פשוט אני הסתבכתי עם כמה בוכרים, והייתי חייב
להם סכום גדול מדי, זמן רב מדי.

קודם לכן חיכיתי עם אשתו של בועז בסלון הזול שלהם כמעט שעה,
והיא התחילה לזיין לי את השכל, ולהראות לי כל מיני תמונות
מהחתונה ומתורכיה. אני פשוט חטפתי חום, ואמרתי לה שיש לי חומר
פלילי על אופיר, ואם היא לא תיתן לי, יהיה בלגן גדול, וכל
היתר.
מתברר שלא רק שהיא לא מלכת יופי, אלא גם לא מבריקה במיוחד. היא
קנתה את הכל.

בועז נכנס במדי מילואים מקומטים ורובה על הגב. הוא הביט סביב,
ונראה הבחין שמשהוא לא כשורה.
"מה אתה עושה פה?", צעק עלי.
אשתו העקומה של בועז התחילה לבכות ורצה למטבח. בועז רצה ללכת
בעקבותיה, כי הבחין שהיא במצב נפשי. לי לא הייתה סובלנות לקטע
של דרמה משפחתית, היו לי עסקים חשובים יותר. תפסתי את בועז
בכתף, ואמרתי לו אני נואש וצריך לבקש ממנו משהוא.

בועז דחף אותי אחורה ואמר לי ללכת.
ידעתי שזה כבר לא משנה. סיפרתי לו הכל. זה נפל עליו חזק, עד
כמה הוא היה פתי כל השנים, ואיך דפקתי ורימיתי אותו בכל דרך
אפשרית, הוא התחיל להגיד משהוא.

עצרתי אותו וסיפרתי לו שזה עוד כלום, הוספתי סיפרתי לו שבדיוק
הספקתי גם לאנוס את אשתו, וסתם, אפילו לא בא לי עליה.

סגרתי עיניים כששמעתי את בועז טוען מחסנית לאם 16-. הרגשתי
הקלה, כי ידעתי שעכשיו כל החרא עומד להיגמר.

עבר יותר מדי זמן, אחרי הירייה, ועדיין יכולתי לשמוע את אשתו
של בועז צורחת בהסטריה.
פתחתי עיניים, ומה שניחשתי היה נכון. היה דם על כל הרהיטים
הזולים, ובועז שכב על הרצפה, כשהראש שלו מפורר כמו פאזל.