|
הטבע לא ישכח את צרחותיהם הבלתי נישמעות של ההם שניפגעו במקום
מבורך זה.
אני לא אשכח את הניחוח המדהים של האויר לאחר שהשמיים גשם שלא
ניפסק.
לא אשכח את הכוכבים אשר האירו את דרכי בדרך החשוכה הבלתי
נודעת.
לא אשכח את קול הענפים המתנפצים בעודי הולכת באחת מיני הלילות
הרבים.
לא אשכח את מראה הזוהר שבקע מן השמיים ע"י ירח לבן ועגול, סהר
נעלה ונישגב.
לא אשכח את רעש הכנפיים של ההם העפו בין צמרות העצים.
לא אשכח את ההד שבא מן המפל הנישפך אל תוך האגם הקסום.
לא אשכח את מראה השקיעה המרהיב הניכרת בזיכרוני כמו צלקת.
לא אשכח את האויר הניפלא של אותם היערות שניכנסתי לתוכם,
שמילאו אותי.
לא אשכח את הטבע עצמו באשר הטבע הז ממלא אכל חלק בגופי
וברוחי.
אך בעודי זוכרת את ניפלאות הטבע ניזכרת אני במיגרעות האדם,
אותו אדם אשר הטבע ברא, אותו אדם אשר ביגללו הטבע ניקטע.
רייביי. |
|
|
גוסס חדש:מי
זה?
גוסס ותיק:מי
זה?
גוסס חדש:זה
זה.
גוסס ותיק:גם זה
זה.
[פאוזה]
גוסס חדש: כאן
מתים?
גוסס ותיק: כן,
כאן נמות.
גוסס חדש: אז זה
המקום.
גוסס ותיק: כן,
זה.
גוסס חדש:אבל
אולי יהיה מקום
אחר.
גוסס ותיק:לא
יהיה
גוסס חדש: אבל
אולי
גוסס ותיק: אבל
לא.
מתוך:
"הבכיינים" מאת
חנוך לוין ז"ל. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.