אם לא תקפוץ למים, לא תרטב,
אז אם אני לא אדבר איתך, אני לא אעלב?
אני יודע שזה סתם וזה רק פרט קטן,
אבל כשאנחנו יחד, אני נהיה נורא דייקן.
אני חייב שהכל יהיה מושלם, נחמד וטוב,
אבל את תמיד הולכת עם הרוב.
את לא מבינה שזה הכל בשבילך,
אז את צוחקת, ואני בוכה בגללך.
די, תפסיקי, לפעמים את כזו רעה,
לא יודע מה לומר לך, את אותי מעליבה.
את מעדיפה להתעלם, אולי זה הפתרון,
ניסיתי להראות לך, אבל את לוקה בעיוורון,
אני סובל בשקט, בגלל זה את לא שומעת,
חבל לנו על הזמן, את ממנו בורחת.
אז בואי נפסיק להיות, אני ככה לא יכול לחיות,
אני רוצה לברוח, להתנתק מהכל,
נורא קשה, לצבוע קיר גדול עם מכחול,
לנסות להסתיר את הכתמים, וכל משקעי העבר,
לסתום סדקים ולצייר את המחר.
תתני לי לבד, אני אולי אסתדר,
יום יבוא ואהיה כבר גבר אחר.
אחד שלא יחשוב עליך, את כזו לא שווה,
אולי אחד שסופסוף יביא בחורה חדשה...