12.11.2002
נכתב בעקבות הטבח שערך טרוריסט בן-עוולה פלשתינאי בקיבוץ מצר


לצד אם אוהבת בבית חמים
שכבו ילדים ברכות,
עד שבא בן-בלייעל, ערבי מחבל,
והפך את החלום לסיוט.

אותו בן-בלייעל חדר אל התום,
מוזן בשנאת יהודים,
כל חינוכו מוחו המעוות
כוונו לשחיטת ילדים.

חלאה שכזאת היא כבר לא בנאדם,
נחותה מחייה אכזרית.
וידי בני ערב מגואלות הן בדם -
אות קלון עליהם לתמיד.

ארור המצדיק את הטבח,
וארור האומר: "מה, זה לא מתנחל?"
ארורים כל אלה החוגגים ברחובות
וארור מי שאת התנצלותם מקבל.

נקמת ילד קטן לא ברא השטן
וארור האומר: "אל תנקום",
וארור איש "השלום" שאומר:
"לכו בשתיקה לגרדום".

נקמת ילד קטן לא ברא השטן
ובטח שלא ברא נקמת שניים.
העולם הנאור עומד ושותק
ודמם זועק לשמיים.

ודם הילדים חותר בתהום
אל מסדי ארץ נרקבת,
בערוץ זרימתו הוא מביא שידפון
ועל כתמו אבן ניצבת.

דם התמימים לא ישתוק, לא יסלח,
ולא ייספג לא בחול.
נקמת ילד קטן נקום הוא ינקום
ויטביע רשעים בנחשול.