לא מגיע לך שתבכי
ואולי בעצם כן.
בכל פעם שאת בוכה, אני משתפן.
אני צריך להקשיב לך
ואז לספוג את הכל,
וכל זה, בגלל שבלעדיך אני לא יכול.
אני מעליב אותך, פוגע ונורא דוחה,
אבל תביני, לא תמיד אני כזה.
כשרע לך אז את בוכה לי
וכשטוב את עם אחר,
אז מה את רוצה לשמוע? שאני לבד מסתדר?
ברור שאעליב כי אני לא יכול אחרת,
פעם אולי היתה לי, היום כבר אין לי גישה בוגרת.
אבל אל תשכחי, שבהכל את אשמה,
את הדלקת את שנינו אבל רק אצלי נשארה הלהבה,
וכמה שבכיתי זה רק התגבר,
וכמה שרציתי, כלום לא עוזר.
את לא מקשיבה ובי את בכלל לא מתענינת,
אז איך את רוצה שאקרא לך, אם לא מפגרת?
כשהעלבת אותי והקשבת לאחרים,
חרקתי שיניים ושתקתי.
עכשיו נראה אותך, אוכלת את מה שהכנת לי.
נו מה? לבלוע את לא מסוגלת?
את רואה? תמיד היית וגם נשארת כזו מפגרת...!