נאלמתי
הגה לא הוצאתי
עת לחשת
אהבתי
וידעתי
כי לא כך...


באלמותי
אמרתי
כל מה שרציתי
ועדיף
היה כך.


שתיקתי
רועמת
עיני מדברות
ואתה אינך
שומע.


שתיקה בשתי קולות
צרמוניה מחרישה
שמישהו
יפסיק את המנגינה הזו...


שתיקתך
מאיימת
יותר מקולות
היער
מהמיית הגלים
מלחישת הצפע
ושריקת העפרוני
בשלהי אשמורת
שניה.


יפה היית
בשתיקתך
יפה
שבעתיים
בשירתך
כי תשמיעיני...

נגני בי
שפתיך על פני
יביעו אומר
שירה
ינגנו דומם.


שתיקות שנזרות
לחול
ישטפון הגלים
והרוח
ישיב אל ים


שתיקתה
אומרת בא
דומם שואלת
השאר
גופה
שלו.


בשתיקותייך
את כאן
אבל
אינך...


אילמותך
תעיד
על אלמנותך
בעודנו
עימך....


בשתיקותי
אצוף
על גלי
תשוקתך


פי את פיך
קרא
אצבעותי על גבך
כתיבה תמה.

שתיקה
עוטפת אהבתי
אליך
בגווילי
תבונה
המכסה אותך


בשלהי
יום
אקיפך בחומות
אהבתי
בשתיקה
אוריד לבנה אחר לבנה
נותרת
במערומייך


בשתיקתי
אשיר לך מילות אהבה
נעימתן
תנגן על מיתריך.