והיא עייפה כשהיום נגמר
והעיניים נעצמות
זכרונות אותו יום מהדהדים לה בראש
דברים יפים שנגמרו בזוועות
וכשהלילה יורד, שם היא בטוחה
רק היא לבד, מתחת לשמיכה
ללא מסכות או רגעי מבוכה
אין ממי או ממה לפחד-או כך היא חשבה
כשלפתע הגיחה מתחת למיטה
מישהי עצובה, מזכירה לה את עצמה
את אותה ילדה שהשאירה מאחור
אסור להזכר, אסור לאהוב
משהו בה מת, משהו קרוב
בעיניים ריקות מביטה לרחוב
ובלב חצי מת היא נזכרת בו שוב
אותו לילה קשה, והירח עצוב
אך תקווה יחידה עוד הייתה לה בלב
חלום בו הירח שמח והגוף לא כואב
חלום שיום אחד יהפוך לאמת
ובצילו היא תשוב ותרגיש
את החום שאבד לה, האהבה שקוותה לה
והמחסור לא יהיה, המחשבה קיננה בה
שוב היא לבד כשהשחר עלה
עם גוף כואב, ובלי נשימה
לאילן שעזר לי להבין הרבה על
עצמי |
