רבנו. ריב נוראי. יצאתי את החדר בטריקת דלת, עליתי על הטוסטוס
ודהרתי לתל אביב. שם ידעתי אוכל להיעלם. דרך הכביש הראשי
בלילה. מלא מכוניות מלפני, אורות אדומים של בלמים, כמו נהר של
לבה. עובר בין המכוניות במהירות. לא מביט כלל במחוג. נוסע כדי
להיעלם. בגלילות שמאלה וישר. ישר לתוך העיר. מלפני מתנשאים
מגדלים. הרים מהבהבים. פונה לכאן ופונה לשם, עובר מתחת לגשר
ומגיע לטיילת. מגביר מהירות. ליד מגדל האופרה מחנה. הולך
במהירות, הולך כדי להתנשף. אנשים מתחככים בי משאירים זעה על
כתפי. מגביר מהירות. הרגליים כואבות. הולך כדי לשכוח. איך היא
יכלה לעשות את זה, איך? הכעס בוער, שורף, חורך את קצוות נשמתי.
לא מסתכל לאן אני הולך. נהג מונית עוצר בחריקת בלמים, מגדף
וממשיך. ממשיך. מגיע לדיזינגוף. הרחוב מת. כמה עובדים זרים
שותים בירה. צוחקים בשפה זרה. גם הם בורחים, גם הם מסתתרים.
עובר את הכיכר. המזרקה לא עובדת בלילה. מסוממים עוקבים אחרי עם
עיניהם. יורד מהכיכר. ממשיך. מישהו משתין באיזו כניסה לבית.
מגיע איכשהו לשנקין. הרחוב מלא אנשים. צעירים. כולם מתחבאים.
אורות מהבהבים, רעש. בתי הקפה מלאים אנשים. מפטפטים. אני נעלם.
נעלם לחלוטין בתוך הקהל. שם את אוזניות הדיסקמן על האוזניים.
פייטלס בפול ווליום. כעת אני האדם שאינו נראה. הכעס יוצר שכבת
מגן סביבי. איך, איך? אני לעולם לא אשוב. אין סיכוי. השרמוטה.
פיצוץ אדיר מחריד את אוזני. האוזניות עפות. אני רואה את הגוף
שלי מלמעלה מתעופף. יד שנתלשה ממישהו עפה באוויר בעוצמה וסותרת
ללחיי סתירה איומה. כיסאות ושולחנות עפים מסביבי. פוגעים בי.
משאירים בי סימנים. אני מרגיש איך הדם יוצא לי מהגוף. ניגר.
שקט. דממה מוחלטת. הכי מוחלטת שיכולה להיות. כלום. צעקה מחרידה
את האוויר ולאחריה עוד צעקות. צרחות ואמבולנסים ואנשים. אני
נעלם. קם מהיכן שנפלתי. אוסף את השברים. הרגליים כואבות. דם
ממלא את עיני. רץ. לא עוצר. לא עוצר. אנשים מנסים לתפוס אותי.
הם צועקים משהו. הפחד אוחז בי ולא מרפה. רץ כמו שלא רצתי אף
פעם. הנה הקטנוע. מניע. דם ניגר לי לתוך האוזניים. יוצר תחושה
של ים. נוסע. סיבוב בגלילות. מכוניות משטרה עוברות בצד השני.
סירנות. נוסע. בלי להסתכל על הכביש. פונה לכביש פתח-תקווה כפר
סבא. ממשיך. היד ממש כואבת וגם הראש. שעון המהירות מלא בדם
מרוח. לא רואה כלום. הדם על הפנים. חם. אני מרגיש אותו על
הלשון. טעם של ברזל. פונה לרחוב. עוצר ליד הבית. דופק בהיסטריה
בדלת. היא פותחת. אני נופל על זרועותיה. הגעתי לחוף מבטחים.