עברנו דירה. רק שבוע אנחנו פה.
איזה אושר לקום בבית שהוא לגמרי שלי (טוב... חצי של הבנק), גם
אם הוא עדיין מלא ארגזים, ואבק בניה- סוף סוף פינה שבה אפשר
לעשות מה שבא, ואין בעל-בית מעצבן שיבוא לעשות "ביקורת
פתע"....
בית קרקע רחב ידיים, קומה ראשונה ובה סלון ומטבח, ומעל נמצאים
חדרי השינה. בינתיים זה רק אנחנו- אני, בעלי, והכלבה- גורה
קטנה.
עוד 3 חודשים תתווסף לנו גם תינוקת קטנה... כן- אני בהריון,
בטן ענקית, ולכן יש עדיין ארגזים בבית... חוץ מזה שאני בשמירת
הריון- אז בכלל...  אסור לי להזיז כלום.

לפני 6 שעות הלכנו לישון. כרגיל- בסביבות חצות. עירומים נכנסנו
למיטה והתמזמזנו מתחת לפוך... איזה נעים... רק שהבטן הענקית
קצת נתקעת לנו באמצע...
מתחת למיטה התכרבלה לה הכלבה הקטנה שלנו, ונרדמנו כולנו.
בסביבות 4 בבוקר שמעתי רחש מתוך שינה, אבל איכשהו זה התערבל לי
בחלום ולא התעוררתי. שמעתי מן רעש מוזר, ואז שמעתי את הכלבה
עושה ריצה בעיגולים מסביב למיטה. פתאום רטוב...
אני פותחת עין ורואה אף ענק ורטוב מולי. הכלבה מלקקת אותי
בהיסטריה.
לפני שאני מספיקה לגעור בה אני שומעת רעש מלמטה.
מבט אחד ימינה מגלה לי שבעלי עדיין יישן לידי- ומי שמרעיש למטה
לא אמור להיות שם.
"קום! קום!" אני מנערת את הגבר. "ממהההה....?" הוא ממלמל אפוף.
"יש מישהו למטה! תקשיב!" . הוא מטה אוזן, קופץ מהמיטה, שם
מכנסיים, ובמקום לרוץ למטה רץ לחלון. (הגברים האלו מכה!).

אני- בתור מתנדבת משא"ז ותיקה, החלטתי לעשות מעשה.
ירדתי לאט במדרגות... ששש.... הנה עוד רעש.... פתאום הבנתי
שיתכן שהוא מחכה לי מאחורי הסיבוב, והתחלתי לתת מכות למעקה
ולצעוק "מי זה? המשטרה בדרך! כלבה טובה- תפסי אותו!" ברור
שבזמן זה הכלבה הקטנה שלנו עומדת מאחורי ולא עולה בדעתה לתקוף
אף אחד...
רעשים נשמעים ואז שקט....
בעלי רץ פתאום מחדר השינה- "הוא עובר לבית ממול! ראיתי אותו!"
הוא מחייג למשטרה, ומוסר תיאור וגם מוסיף לאיפה פנה הפורץ.
שנינו עכשיו בסלון, מסתכלים מסביב.
הכל במקום.
החלון פתוח לרווחה- ותחת התריס יש קרש גדול שמחזיק אותו.
פתאום קלטנו שהכלבה העירה אותי בדיוק בגלל הפורץ- ואנחנו
קופצים עליה בשמחה, מלטפים ומשבחים- כל הכבוד!
ואז בעלי מסתכל עליי ואומר "וככה את מבריחה גנבים?"
מבט למטה מגלה שאני ובטני העגולה עירומים לחלוטין...

אז עכשיו כבר מפציע היום, האדרנלין עוד בגוף והשינה ברחה לה.
המשטרה הגיעה יותר משעה אחרי שדיווחנו על הפריצה- וברור שהם לא
מצאו את הבחור.

ואנחנו מחר עושים סורגים.