הוא הביט בהרים האדומים וברכסים האין סופיים בדרכו צפונה,
הביתה. הוא ראה בכל פינה את דמותה ובכל תוואי שטח את פניה
העדינות, היפות. הוא נסע אליה והפעם כך קיווה, לתמיד. הוא
התגעגע לחיבוקה החם ולנשיקותיה על שפתיו. רצה לקבל את חיוכה
מאיר העיניים ואת ליטופה האוהב. ביקש לקבל אהבה, ביקש את
אהבתה. זה שלושה ימים שהוא בדרכים, מחפש מזור לכאב שחש בלבו כל
פעם שעצם את עיניו וראה אותה, כל פעם שישן וחלם עליה, כל פעם
שחשב, חשב עליה. היא הייתה שלו והוא שלה עד שתפסה אותו לפני
חודשיים עם אחרת ובמחי יד ובאיבחת כאב אדירה גירשה אותו מחייה
"לעד", כך אמרה אבל הוא בדרכו אליה, להחזיר אתה לחייו, להחזיר
לעצמו את חייו.

ההרים אינם מסתיימים ומחשבותיו נודדות לתקופה המדהימה שלפני
הנפילה, שנה של אושר ועושר נפשי שגרמה לו לראות את החיים בצורה
כל כך שונה ממה שהורגל במשך עשרים וארבע שנותיו. הוא נזכר
בדמעות כאב איך בילו וצחקו, דמעות התנין ירדו מעיניו כאשר
מחשבותיו נדדו לזמנים בהם עשו אהבה בצורה כל כך אמיתית, כל כך
טהורה, התשוקה שהלכה והתגברה עם הזמן והביטחון בקשר שאת סופו
ראה מתחת לחופה, קרסה בבת אחת באותה מסיבה ששינתה את חייו.

המוסיקה מחרישת האוזניים, האלכוהול שנשפך כמו מים והבאנגים
שהועברו מיד ליד עשו את שלהם והפרחה שרדפה אחריו בחמש השנים
האחרונות התקרבה אליו יותר ויותר תוך כדי הריקוד. אהובתו אמרה
שלא תגיע למסיבה שהייתה בביתו של החבר הכי טוב שלו והוא נסחף
לזרועותיה של הפרחה שבריקוד סוער הטביעה אותו לחיקה. בחדר
המיטות זיין אותה כל כך חזק, כאילו כדי להעניש אותה על הסבל
שעוד תגרום לו. הוא הפך אותה על הבטן וצעקותיה שנשמעו גם
מאחורי דלת העץ הכבדה גירו את סקרנותה של אהובתו שהגיעה עשר
דקות מוקדם יותר וחיפשה אותו, עד כה לשווא. תנועותיו הלכו
ונעשו פרועות כשאר הרגיש את הפיצוץ ההולך וקרב. הפרחה שהרגישה
לפתע בנוזל החמים שהיווה את הסוף לסיוט הלא תמים נבהלה מפתיחת
הדלת כשהמוט עוד בפנים וכשהוא מתכונן לצאת מהפרחה, ראה את
אהובתו שעמדה המומה, נשענת על הדלת, פורצת בבכי תמרורים
ומסתלקת בפעם הראשונה מחייו.

השמש נשקה לים כשהגיע לפתח ביתה. ליבו הלם וכפות ידיו הזיעו
כאשר פתח את הדלת במפתח ששמר מכל משמר, מופתע מכך שלא החליפה
מנעול בדלת הברזל השחורה. הוא הכיר את הבית בן שתי הקומות כמו
שהכיר את בית הוריו שם חי כעשרים ושתיים שנים וציפה לפגוש אותה
בשעת בין ערביים זו צופה בטלוויזיה הגדולה שבחדר האורחים
המושקע או מתעסקת במחשב שמקום העבודה קנה שלשימושה האישי. הוא
כבר הריח את שיערה הצהוב, ריח גופה המשכר ודמיין לעצמו את
אהובתו נופלת לזרועותיו החסונות בועד הוא מכסה את גופה הלבן
בנשיקותיו החמות. הוא חזר שוב ושוב בזמן שחלף על הדברים שיאמר
לה וקיווה שברגע האמת, כשיעמוד מול עיניה הכואבות, ייצאו מפיו
המילים הנכונות.
הוא לא מצא אותה בחדר האורחים מול הטלוויזיה החדשה ולא ליד
שולחן העבודה בחדר המחשב וכמעט התייאש כששמע קולות מהקומה
השנייה. "בטח מדברת בטלפון", חשב לעצמו בשמחה. בקפיצות קלילות
עלה לקומה השנייה, כאילו מרחף מעל מדרגות השיש הלבנות המנוקדות
בנקודות שחורות, אך כשהתקרב לחדרה הלך הילוכו ונעשה כושל מרגע
לרגע, מצעד לצעד כשהבין את פשר הקולות מחדר השינה הסגור. דמעות
כאב והשלמה עמדו בעיניו כאשר פתח את דלת חדרה של אהובתו ומצא
אותה מתעלסת בלהט עם הפרחה.