או: תראו מה שלוש שעות אזרחות רצוף עשו לי.. :)

אגב, הוצא מהארכיון ומוקדש בהמון אהבה לדן גורפינקל
http://stage.co.il/Authors/24808

בוקר רגיל.
פותחת עיניים, שותה כוס קפה, קוראת מה חדש בבורסה.
פותחת את הפנקס שלי "את מי אני ארצח היום?"
המממ.. דורון כהן.
איזה שם נפוץ, בטח יש עוד מליון כמוהו, אני מגחכת לעצמי. למען
האמת, גם היו קוראים לו יקותיאל פינקלשטיין הייתי אומרת את
אותו הדבר..
אני מוציאה את התמונה שלו שמהודקת לפנקס, גבר נאה, לבוש היטב
בן 37, בוגד באישתו.
היא זו ששכרה אותי, שלמה לי סכום לא רע כדי שאני ארה בו, כדור
בודד ישר לראש.
כסף...... כסף זה הכל בחיים, כסף זה כוח, זה יותר מהכל; יותר
מאושר, יותר מסיפוק, יותר מהצלחה, יותר מאהבה.
הוא לא גר רחוק ממני חשבתי לעצמי ושמחתי על כך שחסכתי לעצמי
נסיעה מייגעת באוטובוס או מונית. שאני נוסעת לעבודה אני לא
יכול להרשות לעצמי לנסוע במכונית ולהסתכן בכך שאחד שמישהו
יבחין שמשהו אינו כשורה וירשום את המספר של המסדה האדומה שלי.
הדלקתי סיגריה של בוקר ועישנתי אותה באיטיות, אני לא ממהרת
לשום מקום. יש לי את כל הזמן שבעולם.
                     

                         

יצאתי מהמקלחת ונעמדתי מול המראה. אני לא רזה מספיק, חשבתי
לעצמי בעודי מבחינה ששיערי הרטוב מפזר טיפות קרירות שמלטפות את
גופי.
אח, כמה זמן לא היה לי גבר.. יותר מידי זמן.

                                         

מתניעה את האוטו.
נוסעת לתחנת האוטובוס המתבקשת.
שלוש תחנות וארבעה בתים בדיוק.
אני מגיעה לחצר של דורון ומרימה טלפון לאישתו, מבשרת לה שהגעתי
ליעד המבוקש ואם יש לה מחשבות שניות (פרוצדורה מעצבנת שעליי
לעשות כדיי שאדע לבטח שאקבל את כספי). האישה מאשרת ומוסיפה "אם
תעני אותו כמו שצריך, אתן לך בונוס בסך 700 דולר"
אישה רעה שכמוה... אני אוהבת אותה!
700 דולר.. יאמי! מערכת די.וי.די חדשה עם חמישה רמקולים
די.טי.אס והמון פופקורן.
אני טוענת את האקדח בשיחים בעודי משגיחה כי אין עוברי אורח
בסביבה.

לוקחת מזוודה ריקה כדי שאראה כמו מוכרת קוסמטיקה לא מזיקה.
עוטה על פניי ארשת רצינית ודופקת בדלת.
"מי שם"? אני שומעת קול צרוד וגברי מהבית.
"שלום מר כהן קוראים לי לירון ואני עובדת בחברת מוצרי חשמל יש
לי הצעה שלא תוכל לסרב לה".
נשמעו צעדים כבדים והוא פתח את הדלת לכדי חריץ צר והביט בי.
לבשתי חולצה הדוקה, חצאית מיני קצרצרה ופיזרתי עת שיערי על
הכתפיים. הוא המשיך להביט בי למספר שניות ופתח את הדלת.

גברים... רואים זוג ציצים ורגליים ארוכות.. וזהו, הם שלנו..
כמו כלבלבים בני יום וחסרי ישע שמחפשים אחר הפטמה הראשונה
שיראו.

נכנסתי פנימה, הבית מעוצב יפה, מטופח, נקי. על אף שאישתו כבר
עזבה אותו.
סגרתי את הדלת ונעלתי אותה.
"למה את נועלת את הדלת?" הוא שאל בבלבול.
שלפתי את האקדח וכיוונתי לראשו "כי אני עומדת לרצוח אותך".
הבעת הפתעה התפשטה על פניו "מה.. זו איזו בדיחה חולנית שמישהו
אירגן?"
"זאת לא בדיחה מר כהן על אף שהיית רוצה, אבל אני עומדת עוד רגע
לתקוע לך כדור בראש ולהשאיר אותך מדמם על הריצפה שאני שמה את
האקדח בידך".
"א..א.. אבל למה??"
"שתוק!" פקדתי עליו, "ושב על הכסא" הוא התיישב על הכסא משותק
כולו, התקרבתי אליו ובעודי מכוונת את האקדח לראשו קשרתי
בזריזות את ידיו באזיקים ואת האזיקים קשרתי לכסא עם חבל.
שלא יגידו שתנועת הצופים מספקת רק נזלת ירוקה...
הוא הסתכל עליי מפוחד.
צחקתי.. זה כמו משחק בשבילי, אני נהנית מזה יש לי כל הרבה כוח,
אני אלוהים!!
אני יכולה לשלוט בחיי אדם, אני יכולה להרוג. זה יותר טוב מזיון
אפילו.
זיון.. הממ.. הסתכלתי עליו והורדתי מבטי לכיוון כפתורי הג'ינס
שלו.
התיישבתי עליו דואגת לחשוף את רגליי.
"מה את רוצה?"
הוא שאל אותי בקול צרוד ומיהר לבלוע את רוקו.
"מה אני רוצה מר כהן? הממ.. אני רוצה כמה דברים.."
"אני רוצה... זין" אמרתי בעודי מטיילת על גופו בידיי
"אני רוצה...כסף" אמרתי והוצאתי את ארנקו מכיסו. 20 ש"ח מסכנים
היו שם.
זרקתי את הארנק על הרפצה.
"אני רוצה... להרוג אותך מה כהן" אמרתי וטענתי את אקדחי שוב רק
כדיי שה"קליק" יפחיד אותו.
"רדי ממני חתיכת זונה" הוא צעק וניסה לנער את גופו בנסיון
להוריד אותי מעליו, נסיון לא מוצלח במיוחד בהתחשב בעובדה שהוא
קשור היטב לכסא.
צחקתי.
"מי שלח אותך?" הוא שאל.
"זה לא משנה מר כהן, מה שמשנה זוהי התוצאה הסופית שתהיה
אתה..
מת."
אמרתי וניסיתי ללטף את פניו, למרות שהמצב גירה אותו הוא הזיז
את פניו.
חבל, הוא דווקא נראה טוב הדורון הזה.
טוב, נו.. כיוונתי את האקדח לראשו בעודי יושבת עליו.
"אתה רוצה שאני אספור עד שלוש או שאני אפתיע אותך?"
"חכי רגע, חכי שניה, את רוצה כסף? יש לי! אני אתן לך" הוא
נלחץ.
"לא מותק, כסף קיבלתי.. אני רוצה להרוג! אני צמאה לדם!!" צעקתי
בטירוף וצחקתי.
"רגע.. רגע.." הוא אמר. כבר התחלתי לאבד סבלנותי.
"זה המקצוע שלך? להרוג אנשים?"
"המקצוע שלי זה להיות אלוהים, אני מתנקמת, אני מקיזה דם, אני
נלחמת מלחמות של אחרים" דקלמתי כאילו חזרתי על זה בבית עשרות
פעמים.
"ככה את רואה את זה" הוא אמר לי וירה עליי גיצים כחולים
מעיניו.
"את רוצחת, את לוקחת חיים של אנשים חפים מפשע"
"חיים של אנשים חפים מפשע שמזיינים בנות אחרות בזמן שהנשים
שלהם עובדות!"
"זה סיבה לרצוח?" הוא שאל.
"שום דבר והכל זה סיבה לרצוח מר כהן" אמרתי לו וחיבקתי את
ראשו. ליטפתי את הנקודה שבה תכננתי לירות את הכדור, מצחו הזיע.
הבטתי בפניו, ליבי דפק, יש משהו בעיניים האלה.. הוא הביט בי
בחזרה במבט של פחד, שנאה,    משיכה.
הוא נראה חסר אונים כל כך, כאחד שהשלים עם מר גורלו אך מסרב
להכיר בכך.

"את מפיקה הנאה מזה? למה את לא עושה משהו שמעניין אותך?"
"אני נהינת מזה לפעמים. פטרו אותי מהעבודה הקודמת שלי אז רצחתי
את הבוס שלי.. מכאן בעצם הכל התחיל."
"למה פטרו אותך?" הוא שאל בעניין משונה.
     
                               

מפה לשם מצאתי את עצמי מספרת לו את סיפור חיי, מגוללת בפניו את
ילדותי העשוקה ותקופת התיכון הסוררת. הוא מצידו, סיפר לי על
התסכול שלו מאשתו, על הרצון שלו בגט מהיר ככל האפשר וכמה שהוא
רוצה לברוח מהכל.
הבטנו אחד על השני בהזדהות. נוצר שקט מותח.
הבטתי בעיניו ואז בשפתיו התקרבתי אליהן "נשקי אותי" הוא ביקש.
רפרפתי על שפיתו וחייכתי "אתה רוצה שאני אספור על שלוש או
אפתיע אותך?"

                                     

יצאתי מביתו של דורון כהן.
מנגבת דמעה שנפלה על לחיי.
אחרי הכל... כסף זה הכל בחיים, כסף זה כוח.
זה יותר מהכל! יותר מאושר, יותר מסיפוק, יותר מהצלחה.

יותר מאהבה...