ישבנו יחד כרגיל, אני ואת בחדר שלך, מתכוננות למבחן הענק שיהיה
במתמטיקה, פותרות תרגילים מסובכים כשמוסיקה רועשת מתופפת על
קירות החדר. התרגיל שלי לא הלך והסתכלתי עליך לרגע, סתם מתוך
הרגל ופתאום שמתי לב, אחרי כל השנים האלה שהכרתי אותך, כמה יפה
את.
אני לא יודעת מה בדיוק עבר לי בראש באותה השנייה, כשהסתכלתי
עלייך יושבת על ברכייך ופנייך מרוכזות בתרגיל המסובך שמולך, לא
מתייאשת. יושבת לך עם הג'ינס הרפויים והגופייה השחורה לגופך,
מבליטה את כל המקומות הנכונים, מהממת.
אני לא לסבית, מעולם לא הייתי, אבל בכל זאת.. משהו בך קרץ לי,
אולי זאת העובדה שכבר חצי שנה לא הייתי בקשר רציני. בעצם, לא
הייתי בקשר בכלל, מה שלא יהיה.. חשבתי איך זה יהיה לנשק אותך.
לנשק אותך? מה אני, מטורפת?! את החברה הכי טובה שלי כבר יותר
מעשר שנים, אנחנו עושות הכל יחד עוד מגן חובה. איך פתאום, ביום
בהיר אחד, בא לי לנשק אותך. התביישתי במה שהרגשתי ושתקתי.
שתקתי והסתכלתי עלייך, עדיין מרוכזת באותו תרגיל מסובך. שפתייך
המלאות ממלמלות את מילות השיר הרועש שברקע וידך החלקה עוברת על
הנייר כמציירת. את מהממת.
עצמתי עיניי, ודמיינתי לעצמי אותי, באה אלייך ופשוט מנשקת
אותך.. ככה סתם, בלי שום סיבה. ידעתי שבחיים לא יקרה דבר כזה.
את יותר מדי יקרה לי בתור חברה מכדי לאבד אותך בשביל סתם תאווה
רגעית, אני אוהבת אותך.
זרקתי את המחברת על הרצפה, כמו מתייאשת מהתרגיל המסובך שכבר
מזמן וויתרתי על לנסות לפתור אותו. 'לא הולך התרגיל?' שאלת
אותי בחיוך. 'לא, לא ממש.. אני אחזור אליו מאוחר יותר.. סתם בא
לי לדבר'.
הנחת את המחברת שלך בעדינות על הרצפה, עלית על המיטה והתיישבת
מולי. 'על מה את רוצה לדבר מותק?' שאלת אותי בדאגה. את דואגת
לי, את יודעת שמשהו לא בסדר איתי, הבן אדם היחיד שמכיר אותי
ויודע לקרוא את שפת הגוף שלי. אפילו יותר טוב מאמא, את יודעת
שמשהו לא בסדר. 'לא יודעת, אני רוצה לצאת לאנשהו, אני רוצה קטע
רומנטי'
'רומנטי או סתם קטע?'
'קטע.. אני חושבת'
'הבנתי אותך, בעצם, גם לי די בא קטע'
'באמת? את לא נראית לי אחת שאוהבת "קטעים"'
'ככה? אז את כנראה לא מכירה אותי מספיק טוב...'
'את צוחקת איתי, אני הבן אדם שמכיר אותך הכי טוב שעולם'
'אולי.. ואולי לא'
'ככה?'
'ככה!'
'תגידי, את בתולה?'
'איזה שאלה מטופשת, מאיפה היא באה לך?'
'אמרת שאני לא מכירה אותך.. הגיע הזמן שאני אכיר'
'כן, אני בתולה..' ענית בחיוך 'אפילו עוד לא התנשקתי'
'לא התנשקת?! מותק, את עוד מעט בת 17'
'אז?'
'אז!'
'עדיין לא מצאתי לי מישהו מושלם'
'אין מושלם.. את צריכה לדעת את זה'
'אולי את צודקת'
'אני עדיין בשוק.. את הרי נראית כל כך טוב, אפילו עגיל בלשון
יש לך! איך אף אחד עוד לא נישק אותך?'
'ניסו לנשק.. ומה הקשר לעגיל?'
'את יודעת.. אומרים שלהתנשק עם עגיל בלשון זה הכי כיף'
'וואלה?'
'וואלה!'
'את ניסית?'
'לא, תמיד רציתי לנסות..'
'אז בואי'
הסתכלתי עלייך במבט משונה, איך קלטת אותי כל כך מהר?
'מה בואי?'
'בואי נתנשק.. שתינו נרוויח מזה'
הרגשתי לא נוח עם עצמי לרגע.. מה קרה לך? את, שיא התמימות,
מציעה לי את הפרח האסור? אני לא מסוגלת.
'לא.. זה לא.. אני לא לסב.. נו, את יודעת'
בזמן שגמגמתי קירבת את פנייך אליי, חייכת אליי שוב, חיוך מפתה.
'נו, מה את אומרת?' ואני, מחקתי את כל מה שצף לי בראש באותו
רגע ופשוט נישקתי אותך.
ככה, על המיטה בחדר, שתי בנות.. חברות ילדות, מתנשקות לקולה של
מוסיקה רועשת.
אחרי הנשיקה המוזרה הזאת התרחקתי ממך מעט וחייכתי.. 'וואו! את
יודעת לנשק!' ואת, בשיא התמימות כששערך החלק מסתיר חלקית את
פנייך הנבוכות, חייכת אליי וחיבקת אותי.
ככה, על המיטה בחדר, שתי בנות.. חברות ילדות, מתחבקות לקולה של
מוסיקה רועשת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.