מנת גורלנו היא לדרוס ללא חת ! נעטה כסותנו,
וזו מבוהמת ,ומעוררת מורך לב.
נהיה לקול רועץ שיהדהד בין מספואים זרועי קטל.
בראי ההיסטוריה צלנו כמדריגל שאוסף קולותיו כפה אחד ,
פיותיהם של עממי ארץ קודש , וזו תוכה חרפת רעב.
בחריקת גלגלי שיניים בתנועה עצלה ודו כיוונית ,
ברגעי הבודדים בין הערביים כשסרה כל תקווה מקרבי
מהדהדת בראשי הקודח שאלת קיומו של העם היהודי .
האם נועדנו לגבורות , או להיטלטל בין מאבקי דמים?
האם נחדול לשנורר בגדלותו של האל ,
שהפקיר את עמו בשעתו הקשה ביותר .
ומה מקומו של העם היהודי בקרב אביב העמים?.
אני אשאל בפה פעור , חנוק מבושה , האם
פיללו מנהיגנו הדגולים למדינה ננסית שלא תרהיב עוזה?
מנת גורלנו היא להישחט במלחמת התשה במאבקי דמים על קרקע קדושה. |