זה יכול לתפוס אותי בכל מקום.
לא ברור לי בדיוק מתי הוא יבוא,
אבל אני יודעת שהוא בסופו של דבר יופיע.
כן כן
אף פעם הוא לא מאכזב.
זה לא שאני רוצה שהוא יבוא,
אבל באיזו שהיא צורה כבר הצלחתי להתרגל.
פיתחתי לעצמי מאין מנגנון פנימי כדי שיגן עליי מפניו,
כדי שלפחות אהיה מוכנה כשהוא יגיע.
כדי שלא יכאב יותר מדיי.
אין ספק שזה יצרוב מבפנים,
אך לפחות אני לא אהיה מופתעת.
....

אני מוכנה!!
אתה יכול לבוא עכשיו
אני לא מפחדת מפניך.
הכנתי את עצמי נפשית למאורע
אז אל תהסס.
תקע בי את הרעל שהכנת עבורי,
גופי סבל מספיק ממנו כדי לפתח נוגדנים.
ואני יודעת שחיכת לרגע שבו תוכל לארוב לי שוב.
אז למה שלא תבוא עכשיו ונגמור את זה ודי?
הרי שניינו יודעים שבסופו של דבר זה יקרה
אז בשביל מה למתוח את העניין?

...


שלא תבין אותי לא נכון
אני באמת מעדיפה שלא תבוא בכלל,
בייחוד לא עכשיו שטוב לי כל כך.
לא רוצה...
גם אני יכולה להשבר
וגם ברזל אפשר להתיך.
אפילו יהלום אפשר לשבור.
קשה אבל אפשר.
דמעות אתה רוצה?
כי יש לי לספק לך בשפע.
אולי אל תבוא...
אולי תן לי לחיות באשליה שהכל טוב.
לא רוצה שזה יקרה.
לא רוצה לחוש אותך.
טוב לי עכשיו.
אז לך!
מי הזמין אותך בכלל?
...



ואם בכל זאת החלטת לבוא
אז יש לי בקשה אחת.
רק תשאיר לי זכרון מתוק
אפילו אחד קטנטן.
כדי שלפחות אני אתנחם בעובדה
שהיה לי פעם טוב.