פעם אחר פעם
את כובשת אותי במופע הקסמים שלך
בתפאורה מרהיבה
ומוסיקה מעלפת
את מוציאה יונים מכובעך
וגם אם רציתי לומר לך
שאני יודעת שזו רק אחיזת עיניים,
רק תעתוע,
רק קסם שיקרי,
לא הייתי יכולה לעשות כן
משום שהיית משתיקה אותי בקסם הבא
ריחם של הפרחים שהיית מוציאה משרוולך
היו כובשים אותי מחדש והייתי שוכחת
שאת רק עושה פעלולים,
משחקים קטנים שהופכים אותי
לילדה קטנה
שלא מבינה,
שעומדת משתאה מול הפלאים שלך
המזויפים שלך.
ובסוף היום
כשאת לא מוקפת קהל
כשאת מורידה את המגבעת והמעיל
את נשארת לבדך
עם אמת מטושטשת מרוב קסמים שיקריים
ואז אדע אני, לחשוף אותך
בתפארתך, במרמתך
את עצמך.




לקוסמת המקסימה שלי- הלוואי שתפסיקי לברוח יחד עם היונים
שעפות להן מתוך כובעך, הלוואי שתמיד תהיי את- ללא הכובע, ללא
המעיל וללא מטה הקסמים.
גם בתוך הקסם אני לא יכולה שלא לראות אותך- בתור מי שאת,
אמיתית..