כשהכול מושלם
ופתאום אתה מגלה
שאין לך טיפה אחרונה
של מים בכוס,
בתוך נקיק עדין
של כפל עור
מבשרך,

טיפת מים
שתגלוש אל תוך גרונך,

תמלא בפעם האחרונה
לפני הריצה הארוכה,
המייגעת,
את המצברים

ופתאום הקריסה
היא בלתי נמנעת

היא בלתי נמנעת, והגאונות שבה התברכת בעבר להיחלץ תמיד מכול
מקום ומצב כשידך על העליונה, ופתאום אין כך הדברים, ישנם עוד
אנשים שמכתיבים לך את הקצב ולא מאפשרים לך לעשות ולהגשים את
אשר נפשך חושקת .
פתאום אתה מנהל מלחמה גדולה נגד תאגידי ענק כמוך, שמנצלים
ומאתרים באופן מושלם את רגע החולשה שלך, ובו בעת בועטים בך
ואתה נופל מסתחרר ומשתולל, ולוקח לך זמן לקום, פתאום השרביט לא
בידך, אלא בידו של האחר, ואינך יודע מה לעשות ומדוע אינך זה
שמנצח ודווקא הנך כינור שני בשורה שניה מהסוף, שם מאחור, הצ'לו
הגדול מוסתר מפני אור השמש...
פתאום נשברות ומתנפצות כל המערכות, קורסות וכבר אין כוח, אתה
רוצה רק להשתקם ולדהור כמו פעם קדימה, ואינך מצליח הסוס כבר
דוהר ואתה רץ אחרון, גרונך ניחר, ריאותיך מתכווצות ומתרחבות
עוד רגע וקרומם מתפוצץ, לבך מפמפם שיר ביאליק עצוב, מה נעשה?
מה נעשה?!?
נמשיך לרוץ כי אחרת לעולם לא נתפוס את הסוס הזה ונחזור
למסלול, ורק שלא ניפול בחזרה, אך מה לעשות קורה ונופלים...
ושוב קמים ונופלים, פתאום זוג רגלים שמאליות, מסתבכות כמו שני
שרוכים בנעלי ריצה ישנות, ובינתיים שרירי הרגלים מתחזקים ואתה
מגביר מהירות ועולה על הסוס.
והנפש מתה.