ישבנו כולנו בדירה של אלישע. אלישע גנן , תחביב , הוא אוהב
לגדל כל מני צמחים שהמשטרה לא אוהבת. אז ציפינו לערב גדול.
למען האמת כל הערבים של החברה שלנו גדולים , מיוחדים כאלה, לא
רגילים זה בגלל שהחברה שלנו מאוד מיוחדים , לא רגילים,
כלומר... יש לנו את המצחיקן, את הבוק, את המסטול ואת זאת שתמיד
מאחרת, כמו כולם. אבל כאן, נגמר הדימיון . כי לנו יש עוד משהו
מיוחד , משהו שלאף חברה אחרים אין , לנו יש אחת שמיק ג'אגר
זיין בתחת.
זה קרה כשהיא הייתה עם ההורים שלה בשליחות בארצות הברית , הם
ישנו באיזה מלון באטלנטה והאבנים היו שם בסיבוב הופעות. הם
התחילו לדבר במסעדה ומפה לשם היא גמרה את הערב בחדר שלו, והוא
גמר את הערב ... איך להגיד את זה? בתחת שלה.
זה תמיד גרם לנו להרגיש מאוד מיוחדים , שונים , מאוד מחוברים
לכל ההוויה הרוקית הזאת , לו ריד, אחרי הכול, התחככנו עם אחת
שהתחככה עם אחד הגדולים.
הייתה אצל אלישע אווירה ממש נחמדה, אלישע שם "וולווט
אנדרגראונד" וכולנו רקדנו לעצמנו בשקט. וכשהסוטול התחיל לדפוק
בראש אלישע שם ג'יינס אדיקשן וכולנו שרנו פיגז אין זן עם פרי
פרל. וכשהסוטול ירד והמנצ'ס עלה , ירדנו כולנו ברגל למרכז
להרוג את המנצ'ס אצל ברטו.  כל הדרך הלכתי אחריה והסתכלתי על
התחת שלה. אפשר היה לראות שזה לא תחת רגיל, שיש בו משהו מיוחד,
כלומר, אם מישהו שלא מכיר את הסיפור היה מסתכל על התחת הזה,
הוא לא היה יכול לנחש מה עבר עליו (או בו) אבל אפשר היה לראות
שיש בו משהו מיוחד, שהוא מקרין משהו , קוסמופוליטיות אולי.
ברטו שם לנו מוסיקה מזרחית. שרנו עם המלך וניסינו להבין את
הליריקה. אף פעם לא הצלחתי להבין מה זה "למזוזה אני עבד".
כנראה שאני אשכנזי מדי, ואת זוהר כבר אי אפשר לשאול.ישבנו
ואכלנו, בורקסים ודחקאות רצו ופתאום נשמע רעש מוזר וריח לא כל
כך נעים הציף את השולחן. זאת שמיק ג'אגר זיין בתחת חייכה יחוך
נבוך ואמרה: "סליחה". בהינו בה בחוסר אמון והמשכנו לאכול,
בשקט. כשגמרנו עלינו לדירה של אלישע. אלישע שם רולינג סטונז
ומיק שר על סוכר חום, אבל לא כל כך נהנינו, לא כמו קודם.