בין ימים של תקווה,
בין חופים של אהבה,
בין רצון לזכור וגם לשכוח.
אתה יושב לך כאן,
אתה נמצא כולך רק שם ,
אתה רוצה לזרוח.
והיא רואה והיא יודעת,
היא כאן והיא שומעת.
אותך.
אבל כולה היא אטומה,
לא מתייחסת לקיומך,
בשבילה אתה כולך,
היית רק פתיחה.
היא שומעת ולומדת
מבינה וגם חושבת,
אבל מסרבת,
לקבל אותך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.