הסוני שלי מתה היום.
משום מה, אחרי שנים של שתוף פעולה מוצלח לכל הדעות היא אמרה
יפה שלום, גרגרה בשקט לעצמה ,לעסה את הקסטה ששמתי בתוכה שולחת
אותה לגן העדן של הקסטות ומתה.
הזלתי דמעה.
עדין, מערכת סטריאו מהסוג הזה לא מיצרים כל יום.

בטה610xdg , אני עדין זוכר איך שברתי את השיניים כשנסיתי להגות
את השם שלה ,אבל מה לעשות, ככה זה יפנים, חייבים לתת לכל דבר
שם אם תשעים הברות מוזרות.
חרא.

אני שותה את בקבוק הבירה האחרון שנשאר במקרר, מתישב על הספה
האדומה שקניתי בשנקין לפני כמה שנים וחושב מה לעשות.
אני חושב שזה סמל, שדווקא עכשיו היא מתה, משהו מיסטי כזה, לא
מובן לאף אחד, אתם יודעים למה אני מתכוון, הדברים שפשוט
קורים.
כמו למשל לקום בבוקר ולגלות שיש לך שערה לבנה בראש, או לראות
את מושיקו החבר שלך אחרי עשרים שנה שלא התראתם, ואיך שהוא חוצה
את הכביש לומר לך שלום דורס אותו איזה סמי-טרילר שנוהג בו ערס
מפגר שנמצא על הכביש כבר 24 שעות.
לך תבין את העולם הזה.
רגע אחד אתה נמצא במועדון, עם מה שאתה קורא" החברה",  כולם
שותים, מעשנים ונהנים, ושניה אחרי זה אתה כבר נשאר לבד.
וכל מה שנשאר לך מהתקופה הזו זה המעיל עור הישן עדין כתוב עליו
בכתב מתקלף
"KILL THEM ALL!"והקוקו.
כן, הקוקו.
הבלורית הארוכה שנמתחת לך מתחילת המצח ועד לטיפה מאחורי העורף
מסמלת בשבילי את הכל.
זה לא סתם פיסת שיער ארוכה שמתנופפת ברוח ועושה מה שבראש שלה,
זה משהו יותר גדול, מן מסר כזה לעולם, משהו שעושה אותך מיוחד,
משהו שאתה צריך להיות גאה בו.
אני נדרתי נדר לא להוריד את הקוקו.
ככה גם עשו כל ה"חברה" במקלט הישן ב82, בטקס ההוא.
כל אחד חתך לעצמו את כף היד, ואת הדם שטפטף מהכפות ידים
ערבבנו, וכל אחד שם טיפה ממנו על המצח, על הלב, ועל הפה.
מן משולש קדוש שכזה, מצח לחוכמה, לב שסימל את הרגש, ופה בגלל
שמוטי ראה פעם את זה בסרט על טקסים אינדיאנים וזה ניראה לו
חשוב, מיסטי עלק.
או שזה היה דובי? אהה... לא משנה, בכל מקרה, זאת לא הנקודה.

את ג'ונס ראיתי לפני כמה שנים בטלוויזה.
השמוק הוריד את הקוקו.
ולא רק זה, הוא גידל זקן, שם כיפה, והחליט שכולם צריכים לקרוא
לו "כבוד הרבי מוויזניץ".
אך שהזמן עובר.
אני זוכר את ג'ונס עוד מהתקופה שהיינו מסתובבים ביחד ברחובות,
לבושים סמרטוטים מסריחים, בקיצור בטלנים כמו שצריך.
מענין אם האלה מהישיבה שלו ראו פעם את הידיים שלו.
אני משער שלא, הוא תמיד היה הומופוב, והקפיד להתקלח לבד.
מענין איך הם היו מגיבים לצלקות שלו.
ג'ונסי תמיד אהב דברים חדים, כשהיינו ישנים מתחת לגשר הוא נהג
להשתעשע ע"י זה שהוא חתך את עצמו.
זה הפך להרבה יותר מוזר כשהוא התחיל את הקטע הזה של הסגידה
לשטן.
משום מה הוא החליט שהדרך לגאולת אמת באה מלקעקע את עצמך עם
חתיכת זכוכית מבקבוק בירה שבור.
הרבה בקבוקי אלכוהול טובים הלכו לעזאזל כששפכתי אותם על החתכים
שלו.
הפסיכופט הזה, אני לא זוכר אותו צורח.
ועכשיו הוא קורא  לכולם לחזור בתשובה, לגדל זקן, ולהתנודד כמו
שיכורים כל היום.
זה דווקה מפתה, אני מתכוון לקטע של ההתנודדות, אולי בגלל זה
הוא חזר בתשובה.
הרי מה יכול להיות יותר מגניב מאשר לא לעשות כלום וכל היום
לעשות עם עצמך נד-נד?
זה נשמע ממש משעשע.

בטלוויזה אין כלום מעניין..

בערוץ הילדים יש בנות בנות 16 עם שדיים של בנות 19, בנות 19 עם
אינטליגנציה של בנות 11, ותכניות מפגרות שמיועדות למי שיש לו
אינטליגנציה של ילד בן שנה.
אני נשבע לכם, פעם ראיתי את האחת מהתכניות האלה.
סופר שם על מוגלי נער הג'ונגל שבעזרת הרובטריקים מגיע לחלל,
משעבד את הדרדסים ולוקח את כולם להתישב בדרום אמריקה, כדי
ליצור עולם טוב יותר.
היו שם גם חרקים קטנים עם סומבררו ששתו טקילה ורקדו כל הזמן.
אין לי מושג מה הם עשו שם.
אני פנטזתי לי שאת החרקים הקטנים שם איזה אנימטור אנרכיסט שטמן
בסרטים התמימים האלה מסרים לא חינוכיים, להראות שעדין יש סיכוי
לדפוק את המערכת מבפנים, כמו איזה גייס חמישי בסרט מלחמה ישן.
רק אחרי זה התברר לי שהם שרו על איכות הסביבה.
לא הרובטריקים, החרקים.
הרובטריקים היו חלק זכור לטובה מהילדות שלי, אנשים ממתכת
שהופכים למשאית ויורים ליזר באנשי מתכת אחרים, שהפכו למטוסים
אם אני לא טועה.
פעם ילדות הייתה ילדות אמיתית, היינו קמים בבוקר, רואים טאו
טאו, רכבת ההפתעות והולכים לגן מרוצים.
היום בלי מנת הסוכר היומית שילדות קטנות ובלונדיניות עם הציצי
הגדול שלהן מעבירות על הבוקר הצוציקים הקטנים לא הולכים לשום
מקום.
אפילו את השוקו צריך להביא להם למיטה, עד לאיפה הדרדרנו? לאן
נעלם המוסר האנושי? בטח לשבדיה, ארץ הזיונים הבלתי נגמרים.

ורק אני נשארתי עם עצמי, ה"חברה" גדלו ונעלמו, הסיגריות הפכו
לבדלים, הבירות כבר מזמן מוחזרו והם בטח משמשות בתור מיצג
אמנותי פוסט-מודרניסטי באיזה שהוא מוזאון.
אתם יודעים מה? לא אכפת לי, שיקחו את הכל, מצידי שיעשו מהאסלה
שלי פסל סביבתי.
הם לא יכולים לקחת לי את הקוקו, רק אני יכול לגזור אותו.
ובבית שלי אין זוג מספריים אחד.
גם כן אלרגיה למתכות.
לך תבין את העולם.