יצאתי להפסקת עישון. לא משהו ארוך, שבועיים שלושה.
"אם אתה לא רוצה לגמור עם ריאה ירוקה, כדאי מאוד שתפסיק עם
הסיגריות" פסק הדוקטור, ניסיתי לענות לו אבל כל מה שיצא לי היה
סמארק.
בהתחלה זה הלך די בקלות. שעה אחר כך התחילה לבוא לי הג'אננה.
הבנתי שאני צריך משהו במקום או כמו שהדוקטור אמר:
"סובלימציה".
יצאתי לשאוף אוויר עם הכלב. הילד של הרואה חשבון מלמעלה שיחק
בכדור ובטעות פגע בכלב.
אז פוצצתי לו את הכדור והורדתי לו סטירה קטנה.
ככה בשביל "הסובלימציה".
חצי שעה ושלוש כוסיות של ג'ק דאניאלס מאוחר יותר נשמעה דפיקה
בדלת. זה היה הרואה חשבון. הוא הביט בי דרך המשקפים העגולים
שלו וצרח: "שככה לא מתנהגים"..
יש משהו מאוד פריך ברואי חשבון, אז הבאתי לו אחת בין העיניים.
ככה בשביל "הסובלימציה".
לפחות בזמן הקרוב הוא יפסיק לנדנד לי על התשלום של "הוועד
בית".
הייתה יופי של "סובלימציה" עם הרואה חשבון, נהייתי רגוע, אבל
רק לעשר דקות. אז קפצתי לסופר פארם וקניתי מדבקות ניקוטין.
מסתבר שאי אפשר לעשן מדבקות.
נכנסתי לאוטו ונסעתי לשירה.
בסך הכל בגללה התחיל כל הסיפור הזה:
לפני שבוע היא עזבה ועשתה אותי כל כך עצוב שעישנתי ברצף פאקט
שלם של כאמל, כשהגעתי למיון השפתיים שלי כבר היו כחולות לגמרי,
אז דחפו לי סטרואידים לוריד והצמידו לי מסכת חמצן לפרצוף. אחרי
זה הגיע הרופא ודיבר איתי על סובלימציות.
שירה פתחה את הדלת. הערתי אותה משינה והיא הייתה עצבנית.
היא תמיד עצבנית שהיא מתעוררת.
בבוקר כשהייתי מעיר אותה, היא הייתה מכניסה את הראש עמוק מתחת
לכרית, הודפת אותי בעזרת היד ורק אחרי שתי דקות מרימה את הראש
ומחייכת אלי את החיוך הכי מקסים בעולם.
אבל עכשיו היא אמרה ש: "מסריח לך מהפה מרוב אלכוהול ובכלל עד
כמה שזכור לי נפרדנו לפני שבוע".
חיכיתי שהיא תירגע ותחייך אלי, אבל היא רק טרקה לי את הדלת
בפרצוף.
חזרתי לאוטו והמשכתי לנסוע ללא מטרה. בדרך כמעט הצלחתי לעשות
"סובלימציה" לאיזה זקן אחד במעבר חציה, אבל הוא היה זריז.
המניאק.
באיזשהו שלב מצאתי את עצמי נוסע במתחם הבורסה ברמת גן. עצרתי
ליד צעירה בהירת שיער שלבשה מיני אדום קצרצר וחולצת בטן.
היא ביקשה משהו על החשבון, אז נתתי לה חמישים שקל ודוממתי את
המנוע. היא העבירה יד מרפרפת על המפשעה שלי  והתחילה לשחרר
בעדינות את חגורת המכנסיים, נתנה לי מבט ארוך בעיני השקד היפות
שלה ושאלה במבטא רוסי קל: - "מה אתה לרצות?"
"סיגריה" אמרתי. "סיגריה".