שונאת תמימות,
למרות תמימותי שלי.
שונאת זיוף, אושר מזויף ועצבות מזויפת.
שונאת אנשים שמשחקים באחרים.
שונאת שנאה, למרות הרגשת האנדרנלין בדם שהיא מספקת.
לא אוהבת לחשוב על העבר, העבר יותר מדי כואב.
שונאת טיפשות,
למרות טיפשותי שלי.
נמאס לי מהרגשת הריקנות. כאילו שום דבר כבר לא משנה, כלום כבר
לא עושה לך את זה.
לא צחוק וחיוך.
לא שנאה או עצב.
לא זיון, אפילו אם הוא טוב.
גם לא חיבוק מאדם אהוב.
נמאס לי כל פעם מחדש להיות משחק, להיות גוף או פנים.
כי כבר אין לי משמעות.
כי כבר לא ממש כואב לשמוע מה אנשים אומרים.
כי כבר התרגלת להקרא קלה להשגה, זונה, משוגעת, יותר מזה,
מטורפת.
כלום כבר לא עושה לך את זה.
לא שיר יפה ברדיו.
לא ציור שיצא מושלם.
גם ההוא שאומר לך שהואאוהב מתוסף מהר לרשימה של אלו שהיו
לפניו. אלו ששברו לך את הלב, אלו ששברת להם.
העיניים שלו עצובות והתלתלים שלו שחורים. יש לו את מראה הנסיך
הקטן, והוא לא חולם או רואה רחוק.
הוא יבוא אלייך כשאת הרוסה מעיפות וישאל אותך אם את רוצה זיון,
יתחיל לגעת בך, לך לא אכפת, יקרע אותך ויגמור.
לא ינשק אותך אחר כך.
את רוצה יותר. את חולמת רחוק, אין לך אופק, העולם כולו פרוש
לפניך וקורא לך לבוא אליו.
אבל את כבר איבדת את התקווה שמשהו גדול יכל לקרות בחיים הקטנים
שלך.
ויש את השני. פעם יכלתם לקרוא אחד את השני בעיניים עצומות. הוא
אומר שאנחנו שונים. שאנחנו רואים דברים שאחרים לא.
אולי זה נכון,
אולי זה לא.
בסוף כולם מתים, משנה אם קודם או אחר כך?
כן. זה המוטו שלך לחיים.
כן. המוות יכל לחכות לך בפינה, אין צורך לבוא ולהסתכל לו
בעיניים אבל אנחנו מודעים לקיומו הקרוב.

בוא נבנה לעצמנו כנפיי מענפים דקיקים וחוטי משי.
נמצא את הבנין הכי גבוה שנמצא.
נטפס על המדרגות, למרות שיש מעלית, כי אנחנו רוצים לעשות את כל
הדרך בעצמנו. אין לנו צורך בטכנולוגיה מתקדמת כמוה, המעלית.
בדרך נקח הפסקת סיגריה ונחשוב על מה שאנחנו משאירים מאחור,
הדברים הרעים בעברנו מציפים את הזכרונות אבל אנחנו מזיזים אותם
הצידה בהתעלמות מוחלטת וחושבים רק על הרגעים הקסומים שהיו עם
האנשים הכי טובים שהכרנו. כי אנחנו לא רוצים שזה יהיה קל. לא
מתיימרים לחשוב שיש לנו סיבה מוצדקת. לכולם קשה אבל אנחנו
בוחרים לברוח.
נגיע לקומה האחרונה ונסתכל למטה. הרבה יותר מפחיד ממה שחשבנ
שיהיה.
נלבש את הכנפים על כתפינו הרועדות, נעמוד על הקצה ונסתובב
אחורה.

תמיד הסכמנו שאנחנו,ככל שיש לנו את הסיבות ואת הרצון הבלתי
נפסק בחיים לא נצליח. אנחנו מודעים לכך שאין לנו את האומץ
הנדרש ומקנאים באלו שיש להם.