נכנסתי לאט למנהרה חשוכה
הדלקתי נר את דרכי להאיר
אבל לפתע הרגשתי חנוקה
ללא מרחב, ללא אוויר.

את היציאה אני מחפשת
את האור בקצה המנהרה
באפילה אני מגששת
כי אור הנר הולך ונכבה.

האור כבר לגמרי כבה
אני מרגישה בדידות וקור
ופה אין תחושה של אהבה
מנסה בכל כוחי להגיע אל האור.

חשה אני מחסור, מחסור בחום
החום נעלם ביחד עם האור
היכן הוא אור היום?
כאן יש רק קור.

לאחר שבאפילה רבות גיששתי
פתאום חזרה תחושת החום
את הבדידות לגרש הצלחתי
את האור ראיתי, אור חדש, אור של יום.