אביא לך קריסטל ואבנים טובות,
ספיר, אודם עגילים ופנינה
ואבקש רק נשיקת צוואר קלה.
אך בשרשרת תיל, ציפורן וקרניים
תנשקי לי על עניי השתיים.  
על כך עלמה,
ככלבה תהלכי רעבה
ורטובה עד
העצם,
ברחוב שכוח אל ועקור עצים
לחפש בהבהוב מלונות
מחצלת דקה ושק פרוטות.
בעל אוב מצורע ונושא מגיפות
יניח לרגלייך קערה עם גומי ל-
עיסה,
ואט, את תרדי כ-בושה
לאסוף את הנדבה
ופתע הוא יניח בין רגלייך גומי לאישה.

על דרך עפר וחורבות, אראה את עורך הצועני.
אבוא לומר לך מילות חמדה ולעטוף בתחרה.
אך את בצעקות בוז ומורא
מצלתיים וחצוצרה
תשלחי עליי קללה.

לכן, תהפכי לדמות תעתועים.
צרור יבש של חצבים שרופים.
תלבשי שקים כשמלות,
שיער ראשך יהיה למטאטא זקן,
כפופה וחרושת קמטים
תלכי בשוק ההומה וביריד הסואן.
תחביאי מפני הרוכלים והרכלניות באדרת וברדס
את חטוטרת הבושה וצלקות הכעס.

אבקש לאמץ אליי כבדולח וחרסינה
את תלתלייך ההדוקים במטפחת.
לא אבוא בגילופין, ללא צבת או פגיון,
אך את בטיסת קרוסלות תצאי עליי בחרב ושריון.

על כך בתי, עת תשבי בבוסתן העיר
להריח פריחת דובדבנים
אשמאי ישיש בשפתיים כבדות  
ידון אותך ברותחין.

איש לא ישמע את נקישות נעלייך וצלצול ענבלייך,
בושם גופך התוסס ירחף בעשן ארובות.
שוט צולף, הלמות
פטישים, חבלים וגרונות.
מצולקת, כנועה,
סמוקת סטירות וצולעת
תפני אל ביתך
לשבת בדרגש
אך בנשימות הדרדרים והחוחים
יריח אדונך שיכר הילולים וקוקטיל מסיבות
ויסלק אותך להביא  
דלי מים
מין
הבארות.

אבוא לפרוץ את כפתורייך
ולהדליק את ענייך
בעשן וזיקוקין,
אך בחמתך החריפה והבוערת
ובחרון אפך את תדהרי עליי כרכבת.
אז אשלח נשרים,
וארביץ בך מים וחשמל.
אורידך אל השאול,
אשלח ברק ונחשול.
אקרא לחיגרים ופיסחים
ואקשרך אל סלע הים,
להתפורר מהמלח הגס ולגווע עם שתיקת הדגים.