אני מסתכלת על התמונות שלך
מי זאת?

כאן את שוכבת, עושה עיניים למצלמה, לאבא ועכשיו גם לי.
איך זה שאף פעם לא ראיתי את המבט הזה בעיניים שלך. איפה הוא
מתחבא - בין הקמטים שלך או מתחת לשקיות שלך בעיניים?
אולי כשהייתי קטנה עוד היית עושה אותו, והוא עבר אלי, עד שגם
אני אאבד אותו תמורת מבט אחר, כזה שכבר ראה הכל ובטוח שכל
העולם נגדו.
אם רק יכולתי לדבר איתך אז, עוד לפני שפגשת את אבא, אפילו
לשמוע את הקול שלך.
הייתי רוצה לדעת אם כל מה שאת עכשיו זה ממנו. אם המרמור הזה
שלך, הכבדות והפחד מהחיים הם תוצאה של חיים שלמים עם הבנאדם
הזה שדואג לרמוס אותך, בלי להיות מודע לתוצאות.

את נראית שמחה כאן.
את והחבר הראשון שלך במים, עם עוד זוג חברים. את מחייכת בלי
לחשוב, הראש שלך כל כך קטן ליד הראש של החבר הזה, שהלוואי והיה
לו שם.
אני רק זוכרת שכשהגענו לארגנטינה לחגוג את היומולדת של מתיאס,
אז הוא היה הרב בבית-כנסת.
וזה הדבר היחידי שאני יודעת עליך. שהיית איתו. למה את לא מספרת
לי יותר? מה את מפחדת שאני אגלה? מה כבר יכול להיות שם שעוד לא
ראיתי בעיניים שלי.
את בטח חושבת שאת מגינה עלי מכל הדברים שקרו לך, למרות שהפנים
שלך בתמונות נראים כל כך שלווים ומלאכיים, כאילו אף פעם לא עבר
עליך רגע רע בחיים.
את שמחה, והמים מבריקים לך את השיער, ויש לך פרח שתקוע לך ליד
האוזן.
רואים שהוא מחבק אותך מתחת למים, אחרת איך אתם כל כך קרובים.
הזדיינת איתו? הוא מחבק אותך מתחת למים ומבחנתי יכול להיות
שאתם כולכם ערומים שם באגם הזה. 2 זוגות ערומים ומאושרים.
עכשיו כשאני מסתכלת מקרוב - רק השיער שלך רטוב.
את קפצת ראשונה למים, אמא? את? אני מנסה לדמיין את האגן הרחב
שלך היום רץ ראשון לתוך המים ועוקף את שני הגברים האלה, וקופץ
למים, בלי שיהיה לו אכפת איך הוא נראה ומה חושבים עליו.
יכול להיות שהיית אחרת?
ומי מצלם אתכם? אתם שני זוגות וצלם. אולי זאת אישה, זה בטח לא
אבא.
כל כך התביישת כשדיברנו עליו, כששאלנו, כשרצינו לדעת. ועכשיו,
כשהעברת לי את ירושת התמונות הזאת, רצית כל כך לדבר עליו,
להתגאות בזה שפעם היית, ואני העברתי נושא.
אני כל כך לא רגילה שאת מדברת איתי. השיחות שלנו מסתכמות
בצרכים הפיזיים שלי, אכלתי שתיתי ישנתי חם לי אני שמחה.
רועי מתקשר אלי כל יום, זה משמח אותך? אני חושבת שהיית רוצה
שאני אהיה מאושרת. גם אני הייתי רוצה, כרגע כלום לא משנה לי,
לא אכפת לי כלום ומבחינתי זה המצב האולטימטיבי.

הוא מחבק אותך מתחת למים.
בת כמה את פה? 20 ? 21? 22? בגיל שלי בערך

אני מעבירה תמונה לכמה שנים אחרי. את ואבא בדירה. את לא מחייכת
ונראית קצת עייפה. את יפה כל כך, יותר משאני ודנה אי פעם נהיה.
אבא יפה נורא. הוא מחבק אותך ויש משהו בטלוויזיה לידכם, שנחתכת
באכזריות על ידי המסגרת הלבנה של התמונה.
היית חושבת שהיא תתפוס חלק כל כך גדול בחיים של אבא? אם היו
מצלמים את התמונה הזאת עכשיו, אבא היה מחבק את הטלוויזיה ואת
היית נחתכת. לא, אולי הוא היה מחבק את שתיכן.
את לא נראית כל כך שמחה אמא, יש לך מבט קפוא בעיניים, כמו שאני
מקבלת כשאני חברה של רועי, כשאני לא יודעת מה אני עושה איתו.
אולי הכל בראש שלי. אני מקווה.
לפי הסיפורים שלך בזמן האחרון אפשר להבין שאולי מתישהו היית
מאוהבת בו, אבל אני צריכה ממש להתאמץ.
אתם יושבים מאחורי שולחן מכוסה מפת איך קוראים לזה עם החורים,
על הקיר יש טפטים, ואתם כל כך יפים.
חבל שלא סיפרת לי יותר. אני באמת צריכה להמציא הכל. אולי הייתם
אצל חברים, אולי צילמתם את עצמכם.
אני מעבירה תמונה ואת בים, בביקיני וכובע, נשענת על מזרון ים,
שנראה לי שראיתי את אבא עליו בתמונה אחרת באלבום. אז אבא בטח
שם, הוא מצלם אותך. יש שם גם שנורקל.
את כל כך רזה. עכשיו אבא מבשל המון ומכריח אותך לאכול הכל.
לפעמים אני חושבת שככה הוא מעריך את החיים שלו - אם הוא יכול
לאכול טוב. איך הוא שכנע אותך? התפקיד שלך במערכת יחסים הזאת
הוא כל כך פסיבי כמו שאני מדמיינת?
את בביקיני. אף פעם לא ראיתי אותך בביקיני, נדמה לי שהלכנו לים
כל כך מעט פעמים.
את רזה, אבל רואים את השוקיים שלך שלא נעשים צרים, ואת הרגליים
החלקות שלך.
אין לי מה להגיד עוד על זאת.

אבא מחזיק את עצמו על תותח. אבא יפה, ומשוגע, ומצחיק,
ומאני-דיפרסיבי. אני חושבת שכל התכונות האלה שלו נמצאות גם
אצלי. בגלל זה אני מפחדת למצוא את עצמי עם מישהו כמוך, ולהפוך
לאבא.
הוא רזה פה, יש לו שרירי רגליים ענקיים וחיוך שובב. הוא מחזיק
את התותח הזה, ואני חושבת לעצמי - לאבא שלי יש זין גדול? הוא
יודע מה לעשות איתו? איזה מין זין היה יוצא לבן שלכם? לא היית
רוצה לגלות?
ביום שבת היינו במקלחת וראיתי איך גדלו לך הציצי, עכשיו כשאת
לוקחת את ההורמונים האלה כי נגמר לך המחזור. את באמת לא עצובה.
אני כל כך עצובה. אני מסתכלת על התמונות שלך מהגיל שלי, ואני
בקושי רואה את אמא שלי. איך השתנית כל כך?
לא התקלחתי כבר יומיים ואני מסריחה מזיעה ומהריח הנוראי שיש לי
ברגליים. יש לי גופיה מסריחה שעליה שמתי סוודר כדי לבלום את
הסרחון אבל זה לא עזר והוא רק פרץ את הסרחון הזה.
לא אכפת לי.
היו לכם חיים ממש טובים בלעדי. הייתם רק שניכם, בלעדי. יכולת
לעשות מה שאת רוצה, אז עוד היה לך רצון אני חושבת. מה זה משנה,
אולי עדיף בלי
יש כאן מישהו והעברתי תמונה בלי לשים לב, אני לא רוצה לדבר על
אבא עכשיו.

הספקתי כבר מלא, סנטיאגו שהיה פה הלך, דיברתי עם רועיק,
התקלחתי והוספתי עוד כמה שורות לטראומת הילדות שלי. מעניין מה
יהיה איתה בסוף.

הנה את ואבא. את כבר נראית כמו עצמך. ויש לך את החיוך החדש שיש
לך. חיוך מרוצה. אבא עדיין נראה אותו דבר- יד על המותניים,
בטוח בעצמו וחושב שהוא יוכל לכבוש את העולם.
אולי מה שטוב בך זה שאף פעם לא היו לך את האשליות. את מסתדרת
כל כך טוב עם הפחד שלך ועם ההערכה העצמית הנמוכה שלך - את לא
חושבת שזה משהו רע- את לוקחת את זה כמובן מאליו.
כמו בפסנתר, כמו בעבודה, כמו איתנו.
אתם מחובקים ויש לך כבר את הפולקעס האלה שעוד אין לי אבל בטח
עוד יגיעו אלי. אבא במכנסיים קצרות. עכשיו הוא כל כך שמן, ואין
לו צורה, אבל פעם הוא היה ממש חמוד.

הנה את איתי, אני הולכת לקרוא ולישון. את יפה מחזיקה אותי.
שאלתי אותך אם ידעת מה לעשות איתי ואמרת שבטח. אני נראית כמו
אמא שלך. אולי כשאני אהיה זקנה אני אהיה דומה לה, זה יהיה
מצחיק.
את אמא שלי ויש לך פס שיזוף מטורף על הציצי.
אני באמת הולכת.