סוף סוף הגיע יום שישי ועשיתי בייבי סיטר לילד קטן ושמו אור,
(אם צריך כסף יורדים לשפל המדרגה בכדי להשיג אותו) למזלי הרבה
הוא ישן כשהגעתי וזה נתן לי זמן כדי לשוטט ולחטט (הבית הוא של
"עמוסים" ככה שאם אתה מזוכיסט גם אתה או את הייתם נהנים מאד)
חטטתי בדיסקים של הילד או הילדה הגדול/ה והעיניים יצאו לי מרוב
קינאה, היה לו כל מה שיש לי או שרציתי לקנות אך לא היה לי כסף.
(בשביל זה עשיתי את הבייבי סיטר) שמתי דיסק והתחלתי לרקוד
בסלון, נינכנסתי למין טראנס ויצאתי ממנו בבהלה כי המוזיקה
הופסקה באמצע, פתחתי את עייני ושם הוא היה (לא אנשים לא אלוהים
ולא בראד פיט) שחר, החתיך של הבית ספר (טוב נו בגלל שהוא בי"ב
אבל בכל זאת יצור יפהפה שאין כמוהו) אחרי שסיימתי (כי זה לא
יפה לומר לגמור) לבהות ביצור המקסים שנעמד מולי פתחתי את פי,
מה שלא כל כך הועיל, "היי. אתה אח של אור? מה אני אומרת אתה
כאן אתה אח של אור. מה אתה עושה פה? זה הבית שלך מה אתה עושה
פה. אני צריכה אוויר" אנשים הזהרתי אתכם שאני מתחילה לדבר אני
ממש ממש גרועה. "לא זה בסדר" הוא אמר. "אתה לא חייב לי שום
הסברים" ניסיתי לכפר על התנהגותי הטיפשית "טוב, אז אם אתה פה
אני אלך" המשכתי. "למה? בגללי? עזבי. חשוך, ואת גרה דיי רחוק
לא? אולי תחכי ואני אלווה אותך?" אני ממש גאה בעצמי כשהוא אמר
את זה לא צרחתי בהתלהבות יתר, לא קפצתי, לא עלה לי חיוך מפגר,
אמרתי "סבבה", יפה כאילו כלום לא קרה. "יופי,קחי לך לשתות מה
שאת רוצה בינתיים, אני הולך להחליף בגדים. תמזגי לי גם בבקשה."
מה כבר אומר לכם, אם לא האמנתי שיש אלוהים עכשיו לא רק שאני
מאמינה אני אחת מהמאמינות הגדולות ביותר שלו או שלה. דנה
תשאפי..ותנשפי..תשאפי ותנשפי. בשבילכם העין הבלתי מזויינת לא
קרה כרגע כלום חוץ מהצעה פשוטה וחביבה אבל בשבילי זה הכל,
העולם, היקום, שחר.הוא חזר כשהוא לבש טרנינג וגופייה כך שאפשר
היה לראות את השרירים שלו. עמדתי למות מאושר באותו הרגע. שתינו
וסתם דיברנו, ואיך שהוא הגענו לדבר על אהבה, על האהבה הראשונה,
נשיקה ראשונה, חבר/ה ראשון/נה. הוא סיפר לי על הפרידה שלו
מהחברה שלו (אז מה אם ידעתי את זה לפרטי פרטים כבר קודם,
הפעלתי את כישורי המשחק המעולים שלי ונראיתי מופתעת, חביבה,
מבינה ורגישה) סיימנו, הוא שם ג'קט וזזנו. דיברנו על הפחדים
שלנו, התקוות שלנו, החלומות שלנו, הילדות שלנו שלא הייתה כל כך
רחוקה, ואז סתם שכבנו על הדשא מביטים בכוכבים, החזקנו ידיים,
לאחר מכן המשכנו ללכת נהיה קר והוא נתן לי את הג'קט שלו,
מחזיקים ידיים, " את יודעת? אם היו אומרים לי שאני אלך איתך יד
ביד לפני חודשיים לא הייתי מאמין להם" פנה לנשק אותי. טרר טרר
טרר טרר, טרר טרר טרר. "למה? למה? מה עוללתי לך שעון רע? מה?" |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.