הפגישה עם נחמן ותנועת הצופים
Email: amnont@walla.co.il
http://web.beitberl.ac.il/%7Eamnon.till/lme.htm

Homepage (Hebrew): http://www.stage.co.il/Authors/AmnonTill
Homepage
http://mywebpage.netscape.com/amnontl/homepage.htm
Picture
http://mywebpage.netscape.com/amnontl/instant/aboutme.html

=================================
הקדמה

כאשר היו הבחירות האחרונות לראשות הממשלה, הלכתי עם אשתי
להצביע בשעות הבוקר. הצבעתי ואח"כ הצביעה אשתי. כאשר יצאנו
מהקלפי, שהיה בית ספר ממלכתי דתי במגדיאל, פגשתי את נחמן גיל.
נחמן שאל אותי האם הצבעתי עבור ברק.

לא ראיתי את נחמן כ30 שנה ולפתע לראות אותו במגדיאל (out of
all possible places)!! נחמן היה המדריך שלי בצופי דיזינגוף
בכיתה י"ב והוא היה אחראי ללוות אותנו  ב"הגשמת"  מטרות
התנועה: הליכה לנח"ל ומשם  הליכה לקיבוץ המכשיר: דגניה ב
והליכה לקיבוץ היעד שלנו שהיה קבוץ תל קציר.

לאחר שיחה קצרה הסתבר שנחמן גר בארבעת השנים האחרונות במגדיאל,
הוד השרון, לא רחוק מהמקום בו אני גר. אשתו נירה, מקיבוץ
אפיקים שבעמק הירדן, עובדת במרפאת השיניים של ההסתדרות הכללית,
בו מקבלים ילדי טיפול שיניים.

באופן רשמי עזב נחמן את הקיבוץ לפני שנתיים. נחמן חי בתל קציר
לפחות מ62 (בערך כי ב63 התגייסנו לנח"ל) עד  1995 כלומר לפחות
33 שנה!! בסביבות גיל 50 לעזוב את הקיבוץ בו השקעת את מיטב
שנותיך ולהתחיל מחדש בעיר?  היה לי בן דוד גילי סלונים ז"ל
(אחיו של אורי סלונים, עורך הדין הידוע מת"א, נשיא וריאטי
העולמי) שהיה בגרעין הנח"ל שלנו (גרעין קציר 1963-1965) שעזב
את הקיבוץ עם אשתו וילדיו לאחר 20 שנה אבל עדיין הוא היה רק
בערך בגיל 40 כאשר עזב.

הפגישה עם נחמן עוררה בי את זיכרונותיי מתקופת הצופים. חלק
מהזיכרונות נחקקו במוחי מתקופות שונות בהם הייתי בצופים וחלקן
יש לי כמה אלבומי תמונות ישנות שעל פיהם אני משחזר תקופות אלו
בחיי.
=================================
תנועת הצופים

דבר ראשון נזכרתי בידידנו באדן פאול שהקים את תנועת הצופים
בזמן מלחמת הבורים בדרום אפריקה, בה נלחמו האנגלים נגד
האפריקנרים יוצאי הולנד. באותה מלחמה שימשו נערים צעירים כעין
קשרים ומתוך כך נולדה תנועת הצופים. (קצת מוזר שמתיישבים של
שתי אומות קולונאליסטיות אנגליה והולנד מנהלות מלחמה בארץ לא
להן - דרום אפריקה, ומזה נולדת תנועת נוער עולמית שיש לה
שורשים גם בארצנו הקטנה).
---------------------------------------
מלחמת הבורים

http://www.fresh.co.il/dcforum/History/1129.html

http://www.answers.com/Boer%20Wars

---------------------------
הצופים, אמורים להיות תנועה לא פוליטית, ובעולם הגדול (כולל
ארה"ב כמובן, בה קיימים Boy Scouts & Girl Scouts) אין להם שום
קשר לרעיונות סוציאליסטים של הקמת קומונות אוטופיות וכדומה.

רק בארצנו הקטנה הצמידו את רעיון הצופיות עם רעיון ה"הגשמה
בקיבוץ" שהיה הנושא של התנועות החלוציות: הנוער העובד והלומד,
מחנות העולים והשומר הצעיר. באופן מוזר או לא כ"כ מוזר, קיבוצי
הצופים, כמו יוטבתה ותל קציר היו שייכים  לאיחוד הקבוצות
והקיבוצים שהשתייכו למפלגת העבודה או מפא"י ההיסטורית.

זכורה לי סיסמת הצופים: "היה נכון - נכון תמיד" עם הקשר בעניבה
שלנו. כל יום היינו מצופים לעשות מעשה טוב (למשל לסייע לזקנה
או לילד לחצות את הכביש) כדי שנוכל להתיר קשר זה. המדים שלנו
היו מדי חקי ("הצנע לכת") בעוד שתנועות הנוער החלוציות לבשו
חולצה כחולה עם שרוכים שונים שהבדילו בינם (אדום לשומר הצעיר
ולבן למחנות העולים).
=======================================
הג'מבורי בר"ג.

תמונה ראשונה שיש לי מהצופים היא תמונה בה הייתי בשבט דיזינגוף
בגיל צעיר - ובכל זאת הייתי הצופה הכי צעיר והכי קטן בשבט
דיזינגוף (מכיוון שהתמונות שלי הם מה21.5.54 הייתי אז בן 9,
למרות שמותר להתחיל את הצופים בגיל 10 בלבד!). שבט דיזינגוף
היה אז בג'מבורי בפסח שנת 1954 (מחנה צופים עם תחרויות שונות
בתחום הצופיות).

מכיוון ששבט דיזינגוף זכה בתחרויות רבות,  נבחר עבדכם הנאמן
לקבל את גביע הניצחון של שבט דיזנגוף. בשתי התמונות שיש לי,
אני ניצב לפני אריה כרוך, ראש הצופים בארץ, בבגדי חקי ובעניבה
צהובה סביב צווארי, ומקבל מידיו את הגביע. לידו מחייכים אלי
ראשי הצופים בארץ.

לאחר שקבלתי את הגביע, הרכיב אותי אחד ממדריכי על גבו ויחד
סובבנו את האצטדיון עם הגביע. וכולם (כולל השבטים היריבים)
הריעו לנו. איזו הרגשה טובה זו הייתה!!

הגביע הוא שלנו!  ראו:

http://www.tapuz.co.il/blog/UserBlog.asp?folderName=amnontill&EntryId=1245172&passok=yes


מעולם אח"כ לא זכיתי בשום גביע נוסף, אם כי קבלתי כל מיני
תעודות ופרסים שונים. בכל מקרה גביע זה לא ניתן לי אישית על
מאמצי, אלא בזכות היותי הצופה הצעיר בשבט וכנראה בג'מבורי
כולו. הגביע ניתן לשבט ומוחזק על ידו. השתתפתי בג'מבורים שונים
אח"כ אבל כאמור שום גביע נוסף.
=====================================
שבט דיזנגוף

בבית ספר דובנוב בכיתה שלי (ה2 עד ח2) היו לנו כ15 איש שהיו
בכיתתי והלכו לשבט דיזנגוף. אח"כ היינו בתיכון חדש וגם אז
הלכנו לצופים עד השמינית ואז הלכנו לנח"ל ו"הגשמנו". השבט שכן
לא רחוק מגן החיות התל אביבי ז"ל, ובריכת שחיה הייתה לידו וחלק
מהצ'ופרים של השבט היה לקבל כניסות חינם או כניסות זולות
לבריכה.

שבט דיזינגוף היה השבט הגדול בת"א. אנחנו היינו שכבת "אייל"
בשבט ובגיוס גרעין קציר לתל קציר שמנה 80 איש. השבט השני
בגודלו היה שבט קהילה ואילו שבט הצופים הקשישים שהיו פועלים
ליד הבימה, נעלמו כאשר הוקם היכל התרבות.

היו עוד שני שבטי צופים ליד הירקון: צופי ים ושבט צבר. גם ביד
אליהו פעל שבט צופים, וכן ברמת אביב. הצריף של שבט דיזנגוף
באבן גבירול נהרס כשהוקם בניין עיריית ת"א החדשה (מישהו זוכר
את הבניין הישן של עיריית ת"א ליד בית ביאליק?).
====================================
קומזיצים, א"ש לילה ותרגילי סדר

אחד הדברים שהיינו עושים הרבה בצופים היה קומזיצים (שהיו
מדורות שבהן חיממנו תפוחי אדמה ושרנו לידם את "שירי ארץ ישראל"
שחלקם היו שירים רוסיים גנובים ומתורגמים לעברית וחלקם שירי
הפלמ"ח וכדומה (כיום יש לנו גם שירי א"י שמקורם ביוון למרבית
הפלא!).

כמו כן היינו יוצאים בערבים לאזור של החולות (מול רמת אביב ג'
של היום) או החורשות, והיינו יוצאים למן מתקפה לילית, כאשר
לקריאה "האויב מאחור" היינו אמורים לשכב ולא לנוע. היינו
מאזינים לצלילי הלילה (צפרדעים, צרצרים קרפדות וכו'), אמורים
לצפות בכוכבים ולגלות את כוכב הצפון ולדעת להתמצא באזור בלילה

(היום עם מערכות הGPS שאפשר להרכיב על שעון זה נראה קצת מגוחך,
אבל זו הייתה ישראל של פעם).

עניין תרגילי הסדר נראה לי היום די תמוה, אבל בימי ילדותי
בילינו שעות רבות בצעדה בשלשות ביישור לימין וכדומה, אולי
בהשפעת הצבא הבריטי.  היה גם תקופה בה לימדו אותנו קפ"פ שהוא
בעיקרון אמנות לחימה עם מקלות. היינו צריכים לדעת לספוג מכות
בבטן, ולהתגונן מפני התקפה עם מקלות.
======================================
טיולים ומחנות עבודה וקורסי הדרכה

הכיף בצופים היה לטייל. זכורני "מסע מים לים" אותו התחלנו בהר
מירון וגמרנו בואדי למון עמוד וברחצה בכינרת.  אח"כ בתור מדריך
בצופים ונחלאי ליוויתי מסעות כאלו, וגם השתתפתי במסעות מקדימים
(עם איציק יפעת כיום רופא נשים ד"ר יצחק יפעת מבי"ח מאיר בכ"ס,
שהופיע בתמונה המפורסמת במלחמת ששת הימים בכיבוש הכותל). היה
לנו גם מסע שהגיע לצוק הארבל.  באותו מסע היה חמסין ועברנו ליד
קיבוץ דתי. אני זוכר את אריה טסלר סוחב מספר תרמילים של בנות.

מסע אחד שזכור לטוב היה המסע למצדה. ב4 בבוקר עלינו בשביל הנחש
למצדה כדי לראות את הזריחה בשעה 6 בבוקר. בלילה ישנו ליד המחנה
הרומי שלרגלי המצדה.

זכורני מסע אחד של אופניים שהיינו בני 16 או 17 שבו נסעתי עם
חברה מהשבט באופניים מת"א לזיכרון יעקב, ישנו שם באכסניית נוער
וחזרנו לת"א למחרת. היה לנו מסעות שבהן ביקרנו בסחנה והתרחצנו
במעיין דוד, במפל ובמערה.

כמו כן היו לנו קורסי הדרכה ברמת יוחנן בהם למדנו כיצד להיות
מדריך קבוצה ומדריך גדוד. בנוסף היינו יוצאים בקיץ לימי עבודה
בקיבוצים שונים כמו קיבוץ פרוד, בו היינו קוטפים תפוחי עץ
וביקרנו אצל מאיר הר ציון, בחורשת טל ובמפל ה"תחנה".

היינו במחנות עבודה בתל קציר, בה עבדנו בבננות, ובקיבוצים
שונים אחרים. לעיתים הרווחנו שם כסף במספר קיבוצים ואז נסענו
לפני הגיוס לטיול ג'יפים גדול בנגב והרגשנו כמו אנשי הפלמ"ח
("ראשונים תמיד אנחנו").
===================================
הדרכה

בגיל 16 ו17 הדרכתי במשך שנתיים צופים צעירים בגילי כיתות ד'
וה'. אחד המדריכים שעבדו אתי במקביל היה יאיר שמיר, בנו של ראש
הממשלה יאיר שמיר ואח"כ בחיל האוויר וכיום מנכ"ל התעשייה
האווירית.

אני זוכר שלקחתי את חניכי הרבה לירקון וכן פעמיים היינו באגם
של פארק ת"א ושטנו בסירות משוטים עם חניכינו. לימדנו אותם
לקשור קשרים שונים ומשונים בחבל, ובעיקר טיילתי עימם.
======================================
תמונה אחרונה

משה תאומים, הזכור לכם מסיפורי הקודם (על הפוליטיקאים
הישראלים), היה גם הוא בצופים והיה מדריך בצופים של כפר
שמריהו. באחד מביקורי אצל משה בכפר שמריהו, שמעתי אותו מעביר
קורס לחניכיו.

יום אחד הייתי בארה"ב בזמן לימודי לדוקטורט, ונסעתי למשה שהיה
שליח הסוכנות והצופים ללוס אנג'לס והוליבוד. השנה הייתה שנת
1971 או 72 ונסעתי אז בטרמפים מאינדיאנה להוליבוד, (בדרך West
70 הידועה לנוסעים בארה"ב).

כאשר הגעתי למשה, עשינו מספר דברים: ביקרנו בבתי הכוכבים
בהוליבוד, ביקרנו בדיסנילנד, פגשתי מספר חברי כיתתי אצלו (מיכה
הרצנו - כיום מהצעצועים, צביקה ואשתו שהפך לפסיכולוג קליני
בארה"ב ועוד רבים וטובים). אבל אחד הדברים המצחיקים היה לבקר
שבט צופי שם (כנראה צופים יהודיים) שאותו הדריך משה תאומים.
(מי אם כן טען שאי אפשר לעשות קרירה בצופים?) ובתמונה זו של
צופי LA והוליבוד אסיים סיפורי זה.
=======================================
סוף דבר

אחרי כמה שנים שמאמר זה היה ברשת האינטרנט, הגיע אלי מכתב
בדואר האלקטרוני ש"שבט דיזנגוף חי וקיים ליד גימנסיה הרצליה".
הכותבת הייתה ע. משבט דיזנגוף בת 15.5. מסתבר שהיא חיפשה ברשת
האינטרנט חומר על שבט דיזנגוף. בעזרת השימוש במנוע החיפוש של
נענע היא הגיעה למאמר הזה שלי ומשם בדרך קצרה לאתר שלי ולדואר
האלקטרוני שלי.

בעקבותיה הגיעו לביתי שתי נערות בנות 17 (אחת בשם א. וחברתה,
שאמה הייתה אתי בשבט וזכרה אותי) משבט דיזנגוף. נתתי להן
צילומים מתקופת היותי בשבט בשנים 1953-1963. הן הראו לי תמונות
משבט דיזינגוף הנוכחי הקיים כיום ליד גמנסיה הרצליה המחודשת
בצפון ת"א.

הן אמרו שהשבט מקימים אתר ברשת ואני מקווה שבקרוב יופיע האתר
ואולי גם תמונותי מהשנים הללו. לקח לבנות כחודשיים ומספר
צילצולים להחזיר לי את התמונות שנתתי להן, אולם לבסוף קבלתי
אותן חזרה, כולל את תמונותי המפרסמות מכיתה ג' עם הגביע של שבט
דיזנגוף.    
התנחמתי בזה שבטלפון האחרון, הייתה גם התנצלות על העיקוב בהחזר
התמונות, שכבר חששתי לגורלן!!.

בעקבות בואן של הנערות הללו מצאתי מספר תעודות שהיו לי מתקופת
היותי בשבט דיזינגוף ולמען האמת ההסטורית נפרסם מהם קטעים
נבחרים:
======================================
תעודה ראשונה

תעודה שנתנה לי על השתתפות במחנה קיץ ברמת יוחנן מה6 עד
ה10.7.59. חתומים על התעודה: אליעזר שלומי ודב קנטוב -מרכזי
המחנה.
=======================================
תעודה שניה

קורס ראשי קבוצות שהתקיים מה25 עד ה30.12.59. חתומים עליו:
אליעזר שלומי - מפקד הקורס, משה זילקה - מדריך ארצי (כמדומני
חי ופעיל גם היום בצופים) ואריה כרוך - ראש הצופים.
======================================
תעודה שלישית

קורס ראשי קבוצות בגבעת מכאל שהתקיים בפסח, מה13 עד
ה17.4.60. חתומים עליו אליעזר שלומי מפקד הקורס והלל ברזל -
יושב ראש ההנהגה. בתעודה מפורטים מקצועות הלימוד: מחנאות
ובישול, עיקוב והתמצאות, עמלנות, עזרה ראשונה, טופוגרפיה,
איתות (סמפור ומורס), בעיות הדרכה, אמון המדריך, גיחה מחנאית.
בתעודות הקודמות מופיעים נושאים דומים.
=====================================
תעודה רביעית

תעודת מינוי לראש קבוצה שניתנה לצופה אמנון טיל משכבת "אייל"
משבט דיזנגוף. התעודה ניתנה בתאריך: 8.10.60.

בתעודה מפורטת מטרת התנועה:

"חינוך הנוער העברי לערכי הרוח של עם ישראל, לעקרונות מדינת
ישראל, לאחדות לאומית, להכשירו להגשמה ציונית חלוצית, לכוונו
לחיי עבודה ולשירות העם, תוך הדגשת החלוציות שבהתישבות על כל
גווניה, לטפח בו עצמאות, רגש של צדק, עזרה הדדית ויחסי אמת
וכבוד בין איש לרעהו".

היו ימים.....
=================================
סיום של הסיום:

ביום חמישי 30.5.02 בשעה 19.30 הייתה לנו פגישת שכבות שבט
דיזנגוף לדורותיו. הגיעו כמה מאות אנשים. זה היה מאד מרגש
לראות אנשים בני 75 ומטה באים ומוצאים את חבריהם לשכבה.

משכבת אייל נוכחו האנשים הבאים: יוסלה, ניבה ומשה מטלון, דורית
קרוינר, אריה טסלר, עמוס, שמוליק (שמן), יובל מיזנר ואשתו, יעל
גלפר ועוד שתי נשים שאינני זוכר את שמן ואני. העלנו זכרונות
מהימים ההם ומהזמן הזה. חבל שלא הגיעו עוד אנשים הרי היינו
שכבה כבת 80 איש, הגדולה בת"א.

הוטל על אריה טסלר לרכז את שמות וכתובות חברי השכבה ואולי נפגש
עוד פעם. ימים יגידו.....
=========================================
קישורים

דגניה א: הסטוריה
http://www.kibbutz.org.il/orchim/6-Dgania.htm

דגניה א: הסטוריה
http://www.degania.org.il/historia.htm

דגניה ב במלחמת השחרור
http://www.idf.il/hebrew/history/degania.stm

האתר המסחרי של דגניה ב
http://www.degania-b.co.il

קישור לאתר תל קציר
http://www.tel-katzir.co.il

=========================================

הבלוג שלי בתפוז
http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=amnontill

הבלוג שלי בקפה דמרקר
http://cafe.themarker.com/view.php?u=162968

=========================================