ג. ליאת / ילדותי השניה . |
עניים דומעות הן ועלי השלכת אינם עוד.
הזמן מוחשי הוא ומתפתל דרך שפתותינו
אל עבר לא רלוונטי.
ועל מה זה מעיד?
וכי אנשים חלשים הננו?
נותרתי להאמין כי כוחות כשוף מתעוררים
בתקופת פריחת האביב.
אך אל תיתעה , פה זהו חורף ישראלי.
זהוא אינו חורף ארופאי.
כאן לא צריך לחכות אל בוא האביב,
נצנים כבר החלו מלבלבים בי.
ילדותי השניה, התשובי לפרוח?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|