איש מתוכח עם זלדה.
אומר - נפשו על צידה מכבר
חפורה עמוק ברגבי אדמה, שנים ומה שהיה
יכול להיות ומה שלא התהווה
מציאות
חופרת אותו משם שוב ושוב.
חיפש לרכוש מרקחת תוגה, זמן ומה שאינו
יכול להתקיים ומה שאיננו קיים.

איש בא בימים.
חותם עיניו בגלים
מטביע רגליו בחולות לבנים, זהובים, חומים
אוסף צדפה מכל חוף. משליך. חופים משתנים
אך אחד האוקיינוס ודכיו הומה ומקשיב
הומה ומקשיב.
היה עליו לדעת אודות הקהות והשפל.

איש רוכב בגבעות.
ויילס שורקת בו רוחות
סאת'רלנד מקפיאה את אפו. שלג, קור
לו כיבו מה שבוער בתוכו ומה שקפא ומה ששורט
ומה שלוחש
איש רוכב בהרים. זרים
מחייכים אחריו בעברו.

איש יושב בצידי דרכים.
ערבה אוסטרלית אינסופית שחקה נעליו
שייפה בזלת נפשו. ליהטה
נר נשמה
ימים שאזלו, פנים ומה שניתן
היה להיאמר ומה שלא נאמר ולא ייכתב
איש מביט באינסוף. באופק, כלומר

איש נודד בעולם. חול דק וצער
קבורים מזמן תחת שכבות אדמה דחוסות.
רק מאובנים נותרו ממה שחלף
ומה שהיו ומה שיכלו להיות.
לא תנים. געגוע מקונן לצד אהלו בלילות
לא געגוע. בדידות
בדידות.