בלילות משי לבנים
אשר לא ידעתי את סופם
כתבתי אלפי מכתבים
שלא נשלחו ליעדם

יופי האהבה שנולדה ביננו
תמיד ישאר בשבילי לנצח
כמו שהיה בעבר
כל שנותר לי להגיד
ולא יודעת אם
אוכל שוב לומר
אוהבת אותך לעד
.
.
.
אהבתנו כה חזקה היתה
ובעודה באיבה נקטעה

בלילות לבנים בהם
נדדה שנתי
סהרורית הילכתי
בכור מחצבתי

את מכתבי אהבתי אליך
הכתמתי בטיפות דמי
שניגרו בשצף
והסתירו אהבתי

אדמתי הצחיחה
לא ידעה להרוות
את זרעיך

התבוא ותדע להשקות
יגוני להפרות אדמה
שיבשה בבכייה?
.
.
.
עת חבוקה הייתי בזרועותיך
ואהבנו אהבה מרקיעת שחקים
עת נמת שנתך לאחר מעשה אהבים
ניגשתי אט בחרש
אל מגירת שולחנך
ושלפתי מבלי שתחוש
את אחד ממכתבי אהבתך
אהבתי במאוד אהבתך אלי
רגשתי כמו נערה בת עשרה
ויודעת עכשיו כל צפונותיך
החבויים בעור משי גופי ...