היצירה נכתבה ב-6.10.2002

זה על להיות משוגע. זה על להכיר אותי. זה על להיות אני. עם
הטירוף, עם הבדידות, עם ההתלבטות, עם האכפתיות, עם ההקרבה. עם
ההתנשאות אולי, אך עם ההשתייכות החברתית הכל כך מוטמעת בי, וכל
כך חלק ממני. זה על שינויים קיצוניים במצבי הרוח, זה על חוסר
היכולת להגיע לאושר. על חוסר היכולת ליהנות ממה שיש, ולהתמקד
ולהיות כל כך מושפע מהשולי אך הרע, כשהחושך משתלט על החיים. על
להיות נחמד, ולהיות מניאק. על להיות שמח, ולהיות מדוכא. על
לאהוב ולשנוא, על להתעניין ולהשתעמם. למאוס לחפוץ לחיות למות
ליהנות לסבול. להתבודד, לשנוא בדידות, לשנוא חברה, לשנוא שנאה.
לקנא, להתעלם, להיות מרוכז בעצמי, להיות אכפתי מכולם חוץ
מעצמי. לרצות שקט, לרצות רעש, לעשות רעש - לנוח, להירגע,
להשתגע... לחפש הבנה, להבין שלעולם לא אמצא כזו. להשתגע...
להאמין, לא לדעת במה אני מאמין, לרצות להאמין, למצוא באילוזיה
אמונה. ליצור אילוזיה, ליהנות מהאילוזיה, להאמין באילוזיה, עד
שהיא מתפוצצת. לשנוא את עצמי, על שהאמנתי באותה אילוזיה.
להאמין באנשים, לדעת שצריך לפקפק בהם. להיות ערמומי, להיות כן.
לחשוב כך, לשדר אחרת. להשתגע... להתעלם מהשיגעון ולחזור לשגרה.
לדעת שהשגרה שקרית אין שגרה ביומן חייו. אין. הוא משוגע. הוא
מטורף. הוא סכיזופרן. הוא לא רוצה למות, הוא אוהב את החיים,
אבל כל כך לא נהנה מהחיים. הוא רוצה להיות שלם עם מישהו, אבל
איך הוא יכול, מי יעריך אותו כמו שהוא מעריך את עצמו? כמה הוא
מעריך את עצמו בעצם? אף אחד לא ידע, גם לא הוא. וכולם יתיימרו
לדעת, כולם חושבים שהם קולטים אותו. הם לא. הם לא קולטים
שאותו, אי אפשר לקלוט, שהוא משוגע. ולא סתם, אמיתי! מחלת נפש
הוא אומר! אמיתי! טירוף!! והוא אף פעם לא מצליח לבכות, כל כך
קשה לו. אבל זה לא יוצא, זה לא מצליח לפרוק ממנו את כל מה שרע
לו, וכל כך רע לו... הוא לא יכול להגדיר מה רע, כי הוא יוצא
מדעתו וגם כשהוא יתפכח, הוא יישאר בחוסר ההבנה, כי בפיכחות הוא
יתעלם מהכל. הוא ינהג לפי השגרה ויחיה את חייו. הוא ימאס
בחייו! כי הם שקריים! כי הוא לא נהנה מהם! כי הוא לבד. כי הוא
שונא כל מה שהוא עושה, ולא בגלל שה-ו-א עושה את זה, אלא מכיוון
שמה שהוא עושה זה לא מה שהוא רוצה לעשות. מכיוון שהוא עושה
דברים שהוא לא רוצה. מה זה רצון, הוא לא יודע. הוא לא יודע
כלום, אבל בעצם, יודע הכל. הוא משוגע. הוא בוהה, אבל לא מבזבז
זמן. הוא חושב, תמיד, על הכל, ושוכח המון. לא מפסיק לחשוב.
עשרות מחשבות בבת אחת.

פעם אחת ויחידה בחיים שהוא כותב באמת. שהוא מצליח להביע את
ע-צ-מ-ו כמו שהוא. הוא לא משתדל. זה קולח. ככה זה כשאתה הוא.
אף אחד לא היה מאחל לעצמו חיים כמו שלו, אבל הוא בעצם נהנה
מהם, למרות שהוא כל כך סובל מהם ואולי לפעמים גם שונא אותם.
פעם אחת ויחידה בחיים שהוא הצליח להביע ב-א-מ-ת את עצמו
האמיתי, וסביר להניח שאף אחד לא יצליח להבין. אבל זה הוא. הוא
רגיל שלא מבינים אותו. זה הוא. זה הוא באמת. בלי שטויות, בלי
מסך, בלי איפור, בלי בגדים, בלי הרבה סדר, בלי הרבה חשיבה, לא
ממש שקול. עירום, חשוף, חבול, פגוע, פצוע, מדמם, כמעט בוכה, זה
הוא. כזה הוא.

"מה זה הדבר הזה, הוא משוגע..."