שיט. היא בוכה.
עוד פעם לקום... בקושי הספקתי לישון. בעסה.
אני יורדת יחפה וערומה במדרגות לחדר שלה, מוצאת אותה מיבבת
במיטה. ילדונת קטנה מתוקה שלי. אל תבכי.
מחבקת אותה ועולה חזרה לחדר שלנו. היא כבר לא בוכה.
אני מניחה אותה צמודה לאבא שלה- שעוד יישן, ושוכבת בעצמי בקצה
המיטה, מצמידה לה ציצי לפה ומתפללת שהיא תירדם מהר ואני אוכל
לחזור לישון.
רק לפני שעה נכנסתי למיטה- לפני כן ישבתי מול האינטרנט כמה
שעות. מכה. אני ממש מכורה.
הקטנה מתחילה לעצום עיניים, אבל עדיין לוגמת לגימות גדולות,
ואני מניחה את הראש לידה ומנסה לישון.
מה? מה קרה?
אור.
מה העיר אותי? בעלי מצחצח שיניים. כבר בוקר? אני מתה מעייפות.
הקטנה ישנה לידי שינה עמוקה. מזל שאין לי עבודה.
אני מזיזה אותה קצת לצד השני של המיטה, מתרווחת לי ונרדמת
חזרה.
בכי. הנה ציצי. יופי מתוקה. לישון.
לא משחקים עכשיו. לישון מהר! נומי נומי... יופי.
משהו רטוב.
נו- די. תנו לישון.
אני פוקחת חצי עין. הכלבה מלקקת אותי, היא צריכה לצאת.
מבט לשעון- כבר צהרים. טוב, טוב- אני קמה. מתיישבת על האסלה
ועושה פיפי. המתוקה הקטנה ישנה עדיין. אני מנגבת עם נייר טואלט
ומורידה את המים.
מצחצחת שיניים. פיכס- איזה טעם יש למרידול. לאיפה הוא העלים את
האקוופרש שלי?
מסתרקת- יש לי נשירה, מליון שיערות נופלות על הרצפה. יש לי
עיגולים שחורים מתחת לעיניים. יכולתי לישון עד ארבע- בחיי.
הולכת יחפה לחדר ארונות- מנסה למצוא משהו ללבוש שלא יהיה לי
חם, אבל לא יגרום לי להראות כמו פרה, ויהיה מספיק יצוגי למקרה
שאני אפגוש שכן בחוץ. אני חייבת לקנות בגדים.
הכלבה בוכה.
הנה חמודה- כבר הולכים לטייל. כלבה טובה.
אני מרימה מהמיטה את הקטנטנה- הטיטול שלה מפוצץ, אבל היא
ישנונית. להעיר אותה? מחליטה שלא. יורדת למטה, מניחה אותה
בעגלה, קושרת את הכלבה ויוצאת לכיוון הפארק- רק לחמש דקות-
פיפי, קקי וחזרה הביתה.
בבית המיטה הפוכה וריקה.
אני מתה לישון. |