למה איריס התאבדה? זו השאלה שמרחפת באויר כבר למעלה מחודשיים..
היה שקט מקפיא כאשר דפקנו בדלת ויכלו לחתוך את המתח בסכין..
הקשנו שוב וכשלא הייתה תשובה החלטנו פה אחד שצריך לפרוץ את
המנעול ולפתוח את הדלת. קיקי רצה אל הטלפון להזמין את החברה
הקבועה מרעננה אבל לנו לא הייתה סבלנות והבאנו כלי פריצה.
ראובן היה זה שהתנדב לפרוץ..
היא שכבה לה שם, על הרצפה הקרה ובידיה אותו בקבוק מנופץ איתו
חתכה את עצמה.. לא היה ממש ברור מדוע עשתה זאת או מה בדיוק היה
שם כי זה היה מזעזע ו.. גם הייתה לה ארשת פנים מופתעת..
האמבולנס נשמע מרחוק ואחרי דקות אחדות מרגע בדיקת הרופא נקבע
מותה.

אני מביט על החדר שלה שמסודר כעת.. אמה עדיין מצחצחת את פינות
החדר, מציעה את המיטה ומחליפה את הפרחים באגרטל כי בראשה איריס
עדיין איתנו, כאן..
הכל עומד במקום.. העט שלה, הגיליון שבו היא רשמה את כל
סודותיה, שיריה, חוויותיה.. גם אני בוודאי מצויין שם לא מעט..
היינו יחד כשכל זה קרה..
אני מתגעגע איריס ואת בטח כבר לא שומעת אותי.. וזה עצוב וזה מר
ואת חסרה אבל כנראה כבר לא איכפת לך כי את בעולם טוב יותר..
מצאתי עבודה בשדה התעופה של לונדון.. הם נורא התרשמו.. סתם
רציתי שתדעי..
שלחתי לך גלויה ואני מקווה שהדוור ידע להתאים אותה לענן הנכון
אחרת הלך עלינו..
אני שומע את הקול שלך בראשי ושומע אותו באוזניי מתוך הדיסק
שמכיל שלושה שירים מפרי עטך.. את שרה שם כל כך יפה. כל כך
ברגש..
אילו היית מבינה מה המילים האלה עושות לי עכשיו ועד כמה שבא לי
לאחוז בך ולהתעטף בכל כולך.. לעצום את העיניים חזק חזק ולנשום
אותך ואת הריח שלך לקרבי ואז לפקוח את העיניים ועדיין לראות
אותך שם ועדיין לאחוז בך בכל הכוח שלא תעזבי ולחייך.. את החיוך
המיוחד שלי שכל כך אהבת ושוב לחבק
שוב התחיל לטפטף ואני כבר לא יודע אם השמיים בוכים עלייך גם
הפעם או שאת בוכה עליהם ; את זוכרת איך שאהבנו לרוץ בגשם, אני
בין השלוליות ואת בתוכן ולא משנה כמה עמוקה הייתה השלולית את
עדיין היית קופצת לתוכה ומרטיבה את הכל ומשפריצה וצוחקת, אוי,
כמה שהיית צוחקת..
את ערה עכשיו? אני שומע אותך נושמת.. אני שומע אותך חוזרת..
להזיותיי לרגעים האחרונים שלנו יחד כאילו ממאנת להפרד כאילו
מסרבת להתמודד שעכשיו את מתה ולא תזכי לבלות לצדי עוד..
אני עדיין מחכה לך, ממתין רק לך איריס ולא מחפש אף אחת.. לא
רוצה.. לא צריך.. יש לי אותך, לא?
אנחנו עוד יחד..
קדימה, תתלבשי, אנחנו הולכים ואני לא יודע אם את תשובי לראות
שוב את המקום הזה.. הכל נחרב אחרי הפוגרום שהיה פה כשפרצו את
הדלת.. אמא שלך במצב קשה מאוד, אבא שלך בוודאי יעבור עוד התקף
לב..
כמה הרס זרעת פה כשהחלטת לעזוב כך פתאום.. בלי סיבה בלי הסבר
ובלי תאריך מתי את מתכוונת לחזור
השארת את כולנו תלוים באויר, תלויים וממתינים ומחכים ומתפללים
לשמוע ממך סימן כל שהוא שאולי הכל היה בכל זאת באשמתנו..