יושב ליד המשרד ביומן של התחנה ,
מכשיר הקשר מטרטר בראשי עד שתיים בלילה ,
ודממה משתררת לפתע ,
המים בקומקום כבר מזמן רתחו ,
סמל משטרה צבאית ניבט מאחת הקירות,
כבר לא נשמעים שום קולות ,
דממה ,
טפטוף קל נשמע בחוץ ,
חתול רץ אחרי עכבר לחוץ ,
עכבר של עזה ,
עכבר ענקי ושמן רץ ונמלט על נפשו ,
כל החתולים של הבסיס מנסים לתופסו .
כבר מזמן מנמנם השוטרבעמדה
אם ארדם מישהו אפגע ?
אסור לי להרדם ,
השינה הוא אויב עבורי אכזרי ,
אני לא רוצה שמישהו יפגע בגללי ,
ונשאר ער וזה הורס את נפשי ,
כל השמירה על חיילים בבסיס מונח על כתפי ,
אני לבד עם עצמי ,
ומחשבות חולפות בראשי ,
מחשבות על בריחתי ,
על אסירים מסביבי ,
על-כך ששומר הכלא כבר מזמן נרדם ,
ולא מראה סימני ערנות יתרה ,
אולי בכל-זאת הלילה
תגמר בטוב , על -אף הסכנה .