אהוב שלי.
אתה עדיין פועם בי.
אני לא שכחתי אותך, אני לא יכולה.
אתה שונא אותי,
אתה בטח שונא אותי. (אני יודעת שאתה לא...)
כל יום חמישי, באותו מקום, כמעט באותה שעה,
אתה עושה את הסיבוב הקבוע שלך ומסתכל,
רק מסתכל ולפעמים נותן לי את אחד החיוכים הלא ברורים שלך.
ואני נקרעת שם, אני שותתת דם וכולם רואים חוץ ממך.
כבר כמה חודשים של עוצמה כזאת, אני אפילו לא יודעת מה עוד
להגיד לך, לאן עוד ללכת, מה עוד לעשות כדי שסוף סוף תוכל קצת
להתרחק לי מהלב ושקצת יפסיק לכאוב לי ושקצת, רק קצת, זה ירפה,
תבין- אני לא יכולה לנשום....
כבר כמה לילות אני לא ישנה והעייפות הזאת, המעורפלת, אפילו היא
לא משכיחה לי אותך.
ואני מרגישה כמו חולה שהולכת ודועכת ואני לא יכולה יותר.
רק שלשום ראיתי אותך בריטואל הקבוע, ראיתי שהשתנת, ולבשת את
החולצה האדומה הזאת שאהבתי ובקושי יכולתי לעצור את עצמי שלא
לקפוץ עליך  ולנשק אותך ואני רוצה להמשיך לאהוב אותך אבל אני
לא יכולה.
מה עשית לי, לעזאזאל?! מה, מה?!?
הלב שלי נקרע, אתה לא מבין?!

הכל מכיל אותך.
הבית שלי, החדר שלי, הבגדים שלי, השיער שלי, הטלפון, הידיים,
אוי, הידיים, השרשרת, המחזיק מפתחות, הדפים, קופסת הסיגריות
הארורה הזאת, העיניים, המיטה שלי, התמונות, נולי, חושה שלך,
האוטו שלך, הלב שלי, אלוהים....אתה, איפה אתה?

אני לא יכולה שיגעו לי בידיים, אני נזכרת באחיזה המיוחדת שלנו
ואני מאבדת תחושה.
אני מאבדת את עצמי, כמה כואב זה עוד יכול להיות?..
אתה כל כך קרוב אליי וכל כך רחוק. לחשוב שבהליכה של שתי דקות
ספורות, בדיוק, אני אגיע אליך הביתה, מה שהיה אמור להיות הבית
שלי, גם, ואני יכולה לדפוק לך בדלת ואתה תפתח אותה,
אבל אתה בטח לא תשמח לראות אותי, אתה כבר עבדת על עצמך כל כך
טוב וכל כך חזק שאתה חייב לשכוח אותי ולהמשיך הלאה,
רק אני נשארתי תקועה. ואז, מה אני אמצא שם, בסלון שלך, במיטה
שלך, על הספה? את הבגדים שלה, את הגומיה שלה, לשיער שלה?
היא מקפלת לך את הכביסה? איזה אידיליה....אני במקומך גם הייתי
יוצאת איתה, באמת, רק בשביל זה.
בת זונה!!!  אתה בעצמך מודה שהיא סתם, שזה רק בשביל הנוחות של
שניכם!
אתה בעצמך אמרת שאתה יודע שזה עושה לי עוול, אתה יודע, הרי
התקשרת אליי באותו יום שבת, וביקשת סליחה...
האוטו שלה בחניה שלך כל לילה, אני יודעת. אבל זה כבר לא
משנה...הרי לא היא הסיבה. היא סתם כדי להעביר את הזמן.
אני לא רוצה אף אחד שיעביר לי את הזמן. ההוא נישק אותי והרגשתי
אחרי זה כמו אחרי אונס. נכנסתי לאוטו והתחלתי לבכות,
לנגב את השפתיים שלי, זה לא אתה, זה לא הריח שלך, זה לא הטעם
שלך....נהייתי מטורפת.
אני לא מפסיקה לחשוב עליך לרגע. הריח שלך לא מרפה, אני נשבעת,
אפילו לשניה. האצבעות שלך, העיניים שלך, הריח, הריח שלך...
הדיסק. טוב שלקחתי אותו. אבל אין לי אומץ לשמוע אותו שר עוד
פעם, "ועוד יום..." זה רק ממיס לי עוד כמה חלקים בלב.
"מקווה, מתפללת, בשבילך, שיבוא יום, יבוא יום, ופירות נקטוף על
הדרך, פירות אהבתי, פירות אהבתך..."

אני אוהבת אותך.