התסריט נכתב בשיתוף מלא ויצירתי עם אמוקאטה עכשיו, יוצר נפלא
ומהולל בפני עצמו.
http://Stage.Co.IL/a/AmukataAchsav


(When The Movie's Over (Turn Out The Light
כשהסרט נגמר (כבה את האור)



"כתובית על המסך - "בסוף הסרט יש כוסית בביקיני! באמת!


סצנה ראשונה
-----------
מוסיקה ברקע -    Strauss Richard - Also Sprach Zarthrustra

בוקר.
הרוצח מתעורר.
על החזה שלו מונח ספר - "שליטה עצמית".
הוא הולך לשרותים. רואים שהוא עייף לגמרי, בקושי פוקח את
העייניים.
מתחיל להשתין ושומעים רעש של מים פוגעים במשהו לאחר כמה שניות
הוא מסתכל למטה ומרים את המיכסה הגדול של האסלה. מתעצבן על
עצמו.
גומר להשתין.
יוצא מהדירה מחזיק ביד מעריב לנוער, הולך ליד הדלת של השכנים,
מרים את העיתון שלהם, מוציא אותו מהשקית ושם במקומו את המעריב
לנוער.
נכנס בחזרה לדירה.

מוסיקה ברקע  -  Brain Damage- pink floyd
פותח את העיתון במודעות האבל ומתחיל לבכות כחצי דקה - "אלוהים,
למה לא לקחת אותי, למה את כל האבות התמימים הללו?"
מוציא סכין פלסטיק ומתחיל לדקור את עצמו בבטן. דוקר את עצמו
כמה פעמים, הסכין מפלסטיק לא משפיע עליו, לאחר כמה דקירות
הסכין מפלסטיק נשבר באמצע ואז הוא דוקר את עצמו עם החצי השבור
המחודד, יורד לו דם. מתעצבן על עצמו בשנית. ממלמל - "לא
יוצלח".
יוצא מהדירה תוך כדי ניגוב הדמעות, יורד קומה, פוגש שכן.
ברקע שומעים מישהו מהקומה למעלה צועק מעצבים- "רוחמה! עוד פעם
גנבו את העיתון"
השכן - "אתה בקומה הלא נכונה, ויש לך קטשופ על חולצה."
הרוצח מסנן לו בחריקת שיניים - "זה דם, אנחנו לא בסרט! הבנת
אותי?" ורואים אותו קורץ לשכן.
השכן נרתע מהקריצה ואומר תוך כדי התרחקות - "שמע, אין לי שום
דבר נגד הומואים, מתכופפים, דוחפי מלפפונים לתחת. אבל אני
עצמי, לא מוחץ חרא אז בבקשה תתחיל עם חור-שמן-סיכה אחר, טוב?"
בזמן שהשכן מתרחק אומר הרוצח לעצמו - "אני אראה לחרא הזה. אני?
אוהב מלפפונים?"
הקטע בשיר הופך לקטע הרועש יותר (הפזמון - and if the damn
breaks open...)
הרוצח מוציא סכין ומחייך חיוך של אושר.





סצנה שניה
---------
אישה עומדת לפני דלת סגורה, מנסה לפתוח עם הידית ולא מצליחה.
מוציאה ארטיק מהכיס, מוציאה את המקל של הארטיק, זורקת את
הארטיק מהחלון.
רואים את הארטיק עף מהחלון ונוחת בכניסה לבניין.
האשה מנסה לפתוח את הדלת עם המקל.
לאחר שהיא לא מצליחה היא ממלמלת  -"מנעולים שונים מהמנעולים
אצל השכנים שלי".
מנסה לנגח את הדלת עם הכתף כמה פעמים.
מסתובבת, הולכת כמה צעדים, נראה כאילו היא ויתרה, ואז מסתובבת
לפתע ומנגחת את הדלת שוב ומצליחה. ממלמלת כלפי הדלת - "תפסתי
אותך לא מוכנה,כלבה".
בפנים יש בלש - "אומר לה הנה 5 שקל"
היא אומרת לו - "על מה אתה מדבר"
הבלש אומר -  "מצטער,חשבתי שאת מהמתרימים האגרסיביים"
שם את המטבע בחזרה בכיס שיש בו חור. שומעים צליל של מטבע
נופל.
מבט על הריצפה - רואים מלא מטבעות על הריצפה. הבלש מסתכל על
הריצפה, מרים מטבע ואומר - "בטח יום המזל שלי, "פעם שמינית
שאני מוצא כסף היום"
שם את זה בכיס עם החור.
שומעים צליל של מטבע נופל, שוב
היא אומרת לו בקול רועד - "אני צריכה את העזרה שלך".
הוא אומר לה - "תמתיני שניה, אני עסוק".
רואים אותו צובע חוברת צביעה. מסיים לצבוע. ומחייך בסיפוק. כל
אותו זמן היא דומעת.
הוא שואל אותה - "איך אפשר לעזור?".
היא  מייללת - "רצחו את החבר שלי"!.
הוא אומר לה באדישות - "בואי מהר, אולי נספיק למנוע את הרצח"
הם הולכים לכיוון הדלת.הדלת סגורה.הוא מנסה לנגח את הדלת עם
הכתף ולא מצליח.
היא אומרת לו - "תן לי לנסות". מנסה שלוש פעמים ומתייאשת.
הם חוזרים לשבת.
הוא שואל אותה שוב- "איך אפשר לעזור?"
היא באה לענות ופתאום קמה ורצה לכיוון הדלת בכוונה להפתיע אותה
שוב בניגוח. היא דורכת על משהו בדרך ונמרחת על הריצפה. קמה
בתסכול ומתיישבת.
היא אומרת לו באדישות כאילו כלום לא קרה - "רצחו את החבר שלי"
הוא ממלא כוס במים מהאקווריום, שופך עליה את המים ואומר -
"השתלטי על עצמך!"
לאחר מכן הוא אומר לה - "אני אטפל במקרה. מה עם הכסף שלי,
מותק?"
היא אומרת לו - "עוד שניה"
הולכת מתחת לשולחן - מרימה כמה מטבעות, נותנת לו והוא שם אותם
בכיס.
צליל של מטבעות נופלים. מרימה שוב מטבעות ונותנת לו שוב.
בוהים אחד בשני.
מבט עליו - קורץ לה.
מבט עליה - עושה לו סימני נשיקה.
מבט עליו - עושה לה ליקוק עם הלשון.
מבט עליה - קורצת לו עם שתי העיניים.
מבט אליו - רואים אותו עם אצבע באוזן.
שם לב שהמצלמה עליו ומוציא מהר את האצבע מהאוזן.
אומר לה - "אני הולך לחקור את המקרה עכשיו".
בוהים אחד בשני חצי דקה כאילו מחכים למשהו ואז מנקה פותחת את
הדלת ושואלת - "לנקות פה?".
הבלש קם בהתלהבות מכיסאו וצועק - "חכי! אל תסגרי את הדלת!"
הבלש והאישה יוצאים מהחדר והוא אומר לאישה - "מזל, עוד שבוע
בחדר הזה הייתי משתגע".
טורק את הדלת כשהמנקה בפנים.

נמצאים בכניסה לבניין.
מסתכל על הארטיק.
אומרת לו - "תיזהר מהארטיק".
הבלש - "אל תדאגי".
ממשיך ללכת, דורך עליו ומחליק.
אומר לה - "למה לא הזהרת אותי".
היא אומרת בהתנצלות - "אם הייתי יודעת הייתי מזהירה אותך"
הבלש משיב - "זאת לא אשמתך. הרוצח מנסה להרוג אותי".
היא מביטה עליו במבט מעריץ.
הוא מהרהר בפילוסופיות תוך כדי בהייה.
רץ לטלפון הציבורי. מתקשר למפכ"ל המשטרה.

(התמונה עוברת למפכ"ל המשטרה)
כף היד שלו מונחת על השולחן, בכף ידו השניה יש עט, הוא מנסה
לדקור עם העת בין באצבעות אבל בקושי מצליח, דוקר כמעט כל
אצבע.
דם ניתז.
צלצול טלפון, מרים אותו עם היד המדממת, תוך כדי צעקת כאב.
הבלש אומר לו - "יש לי עדות מוצקה לכך שיש רוצח סדרתי".
מפכ"ל המשטרה - "אני לא יכול להאמין לכל אחד שאומר את זה.יש לך
עדות לכך?".
המפכ"ל נראה סובל מהכאבים.
הבלש - "כן, מצאתי ארטיק בלי מקל שהרוצח הניח במטרה כנראה
לרצוח אותי."
המפכ"ל - "תשבע באמא שלך".
הבלש - "נשבר באמא שלי".
המפכ"ל - "אמרת נשבר".
הבלש - "לא נכון. נשבע באמא שלי שלא אמרתי".
המפכ"ל - "טוב, אני מאמין לך".
המפכ"ל מנתק, מוציא דפי זהב, פותח בדף הראשון ומתקשר בהתלהבות
ובמהירות שיא למספר הראשון שהוא רואה. מחזיק את השפורפרת
הפוך.
צועק - "אין זמן לשיחות חולין! יש רוצח בעיר. שמרו על קשר".
המפכ"ל ממשיך לסבול מכאבים.
שיחה שניה  - אומר "יש רוצח בעיר,תשמרו על קשר".
מישהו נכנס לחדר ואומר לו - "אתה שוב מחזיק את הטלפון הפוך"
המפכ"ל מעביר את הטלפון ליד שמאל ועדיין מחזיר אותו הפוך.
האיש אומר לו - "תהפוך את הטלפון 360 מעלות".
אז המפכ"ל מסדר את הטלפון ומחזיק אותו ישר.
העוזר שלו צועק - "הוא פה", מצביע על פוסטר של מבוקש.
קופץ מהחלון, שומעים בום, רואים דם ניתז מלמטה.
המפכ"ל רואה את הקפיצה ומתקשר למספר הבא ברשימה באדישות.




סצנה שלישית
-----------
רואים ריקי לייק בטלויזיה... התמונה מתרחקת מהטלויזיה.
רואים את הרוצח צועק - "אל תלכי איתו, את צריכה מישהו יותר
טוב, אחותי".
ממשיך לבהות בטלויזיה עם פה פתוח.
לאחר כמה שניות מישהו אומרת משהו והוא מוחא כפיים.
מעביר תחנה ורואים את הכותרות סיום של הדרדסים.
מוחא כפיים וצועק - "דיבוב נפלא, מירי".
מוחה דמעה מצוירת.
מעביר תחנה ורואה שמש.
רואה כמה שניות ואז שואל את עצמו - "למה אין כתוביות?"
צלצול טלפון. ניגש לטלפון ומרים אותו.
שומע משהו ואז ממלמל: "מה? רוצח?"
לאחר כמה שניות אומר - "טוב,תשמור גם אתה על קשר"
מנתק את הטלפון.



סצנה רביעית
----------

המפכ"ל אומר לעצמו - "סוף סוף הגעתי לסוף האות א".
מתקשר למספר האחרון באות.
המפכ"ל - "כאן המפכ"ל. יש רוצח סדרתי. תישאר בבית".
איש - "בואו מהר לפה, יש לי גנב בבית".
המפכ"ל - "אתה בטוח שזה גנב?"
איש - "כן".
המפכ"ל - "למה ישר אתה מסיק שזה גנב ולא רוצח? אתה יודע שיש
רוצח סדרתי?".
איש - "אבל הוא מחפש דברים בארונות".
המפכ"ל - "אולי הוא מחפש משהו חד לדקור אותך?".
איש - "טוב, אולי אתה צודק. דרך אגב, הגנב עומד לברוח!".
המפכ"ל - "עוד פעם אתה אומר שהוא גנב ? מצטער, אנחנו לא יכולים
לעזור למי שלא רוצה שיעזרו לו. דרך אגב, יש רוצח בעיר, שמור על
קשר".






סצנה חמישית
-----------
רואים את הרוצח מדבר למצלמה
אומר -
"you talking to me ?
I ask you if you are talking to me ?
I dont see anyone else here so you must be talking to me ?
Do you talking to me ?
huh ?
do you, punk ?
you fucking talking to me ?"

מולו עומדת ילדה קטנה,עיוורת עם משקפי שמש וקופסא,
שאומרת - רק רציתי לשאול אם אתה רוצה לתרום לעיוורים.

הרוצח אומר - "בטח, מה אני אדם מנוול? לדעתי כל בני אדם שווים.
גם מלוכסנים."
מוציא מטבעות מהכיס זורק אותם עליה והיא מנסה לתפוס אותם ללא
הצלחה.
הוא אומר לה בהתלהבות כמו שמדברים לילדים דפוקים:
!וואי, יש על הריצפה מליון דולר'
הילדה מתכופפת והוא סוגר עליה את הדלת מספר פעמים על שהיא
שומטת את המקל ומתה.

לאחר שהוא רצח את הילדה הוא מנסה לסגור את הדלת.
טורק את הדלת מספר פעמים ולא מבחין שהיד של הילדה מפריעה.
ניגש אל הספה. יושב. רואים אותו לוקח נייר, גוזר אותו, מרים
אותו באוויר ומתלהב מהצורות שהוא יצר.
אומר בהתלהבו  - "יופי טופי"
הרוצח רואה  CNN כמה שניות ואז ממלמל - "זה פרק דפוק"
מעביר לחדשות.
יש את 3 הביפים של תחילת החדשות, הביפים הופכים מהירים עד
ששומעים ביפ אחד ארוך, שומעים מישהו אומר 'CLEAR' ואז הביפים
חוזרים לקצב הרגיל.
רואים בטלויזיה קריין - "היום הודיעה המשטרה שהם חוקרים את
הרציחות והם מתקדמים בחקירה. לאו דווקא בסדר המילים הזה"
רואים את המפכ"ל בטלויזיה והוא אומר - "אנחנו חוקרים את
הרציחות ויש התקדמות בחקירה, המילים לאו דווקא הזה בסדר".
רואים את המפכ"ל אומר - "טוב אני צריך ללכת, ראש העיר חייב לי
הרבה כסף".
פונה הצידה לכתב עם פנקס וצועק - "אל תרשום את זה! מה אתה
רושם?"
פונה למצלמה וצועק לצלם - "תפסיק לצלם!", מסתער על הצלם ותמונה
הופכת קופצנית, המצלמה מתגלגלת על הריצפה.
עכשיו חוזרים לקריין שבאולפן שלא שם לב שהוא בשידור, הוא נתפס
מספר קטעים לכל הטכנאים שם באולפן בקול של ערס  - "אז אמרתי
לנהגת שלפני 'מי נתן לך לנהוג, יא מג'נונה?!' " ואז כולם
צוחקים כמו ערסים.
שם לב שהוא בשידור ואומר:
"זה סוף החדשות ותחילה עיקרן."


חוזרים לרוצח, הוא צועק - "מה? מטומטמים! לא פרסמו מה המניע
שלי! איך אני אמור לדעת את מי לרצוח עכשיו?"
מביט מהחלון, מסתכל על אישה ואומר - "לא, היא שמנה מדי".
מסתכל על גבר ואומר - "לא, הוא כחוש מדי".
אומר לעצמו - "אמא תמיד אמרה שאני בררני מדי".
מופיעים אדים על המצלמה, כאילו הוא חולם, רואים את אמה שלו
אומרת - "תרצח את הראשון שאתה רואה!".
הרוצח מסתכל למעלה ואומר - "טוב, זה בשבילך אמא"
יוצא מהדירה.
רואים את המצלמה מתחילה לשוטט בדירה, ניגשת אל המקרר, פותחת את
הדלת של המקרר, עומדת מחכה כמה שניות.
שומעים את דלת הדירה נפתחת, המצלמה רצה בדיוק שהרוצח נכנס
לדירה כאילו לא קרה כלום.
הרוצח נכנס עם בגדים מלאים דם והוא אומר - נתנה קרב רציני
הסבתא הזאת".
יושב מול הטלויזיה ושם ערוץ סרטים מצויירים, נראה מאושר.








סצנה שישית
----------

רואים את המפכ"ל באות 'מ' בספר טלפונים.
מתקשר למספר ואומר - "הלו?יש רוצח בעיר!".
מקשיב כמה שניות, נראה נדהם.
אמא? מה את עושה אצל השכן מר מנדלבאום? אני הולך להתקשר הביתה
ולספר לאבא מה את עושה עכשיו. מתקשר הביתה בטלפון מישהו עונה
והוא ספק שואל ספק צועק - "גברת מנדלבאום?!".




סצנה שביעית
-----------
החדר של הבלש. מישהו מנסה לפתוח את הדלת. לא מצליח, דפיקה
בדלת.
הוא ניגש, מסובב את המנעול, מתרחק, ועוד לפני שמישהו נכנס הוא
מרים ידיים למעלה ואומר - "תיזהרו אני חמוש".
האישה ניכנסת, הוא נושם לרווחה, מוריד ידיים, אומר לה - "שבי
בבקשה".
ניגש ויושב על הכיסא שלו. היא יושבת מולו. היא שואלת אותו -
"פיענחת את המקרה?"
הוא אומר לה - "לא, הייתי עסוק. שניה".
רואים מולו עיתון עם אנשים שהוא צייר להם שפם. גומר לצייר שפם
לתמונה של אריאל שרון, עובר עמוד, רואים חרדי עם זקן, הוא
מעביר עוד עמוד ורואים עוד חרדי עם זקן, מעביר עוד עמוד ורואים
עוד אחד.
הוא אומר - "זאת כפיה דתית".
מעביר עמוד ורואה תמונה של שמעון פרס. מרביץ חיקוי של פרס -
"שלום של אמיצים", מחייך מהבדיחה של עצמו, מתחיל לצייר לו שפם.
מסיים ומחייך בסיפוק.
"זהו, סיימתי. טוב, אז מה אמרת? הו כן, הבנתי. הכל כל כך ברור
עכשיו!" פרצוף של תדהמה ואושר על הפנים שלו.
אומר לאישה - "הבנתי,את הרוצחת!".
לוקח את הדובי שלו ואומר לו - "דובי, תחשוף אותה".
זורק עליה את הדובי וצועק "תחשבי מהר!". הדובי פוגע לה בפרצוף
ונופל לשולחן. היא לא מבינה מה הוא רוצה ממנה ויש לה מבט של
(למה לעזאזל בחרתי בו?). היא לוקחת את הדובי.
הבלש צועק - "תאבק בה דובי".

הבלש - "חשבתי שזה יקרה, לכן הכנתי תוכנית חלופית". נעמד, מחכה
כמה שניות ואז בהפתעה מנסה להוריד לאישה את השיער. לא מצליח.
לאחר שהוא לא מצליח להוריד לה את מה שהוא חשב שהיה פאה הוא
אומר - "טוב, אני לא יכול לפענח את המקרה הזה"
היא אומרת בייאוש - "למה שאני אהיה הרוצחת? אתה לא אמור לחקור
אנשים, לגלות קצוות חוט, רמזים ?"
הוא אומר לה בזילזול - "ראית יותר מדי סרטים, והחיים הם לא
סרט".
היא אומר - "אז למה לעזאזל אני משלמת לך?".
הבלש - "בשביל זה, תראי איזה פדיקור עשיתי".
מראים רגל מגעילה ובוהן רגל רקובה.
מראים פרצוף כועס שלה.
הבלש - "טוב, אני אתחיל לחקור. רק תראי מה אני עושה בשבילך".
היא יוצאת מהמישרד ואומרת לעצמה - "אם הוא רק לא היה כל כך
סקסי".




סצנה בין שביעית לשמינית
-----------------------
המפכל נראה עייף.
מתקשר למספר הבא.
מישהו עונה.
המפכל - "יש רוצח".
האיש - "באמת?".
המפכ"ל - "כן".
האיש - "בעיר?".
המפכ"ל - "כן".
האיש - "רוצח סדרתי?"
המפכ"ל - "כן".
המפכ"ל נראה משתהה.
"נראה לי שאתה יודע הרבה על הרוצח. אולי קצת... יותר מדי!  איך
אמרת שקוראים לך?"
שומעים צליל ניתוק, המפכ"ל מתעצבן  -  "לעזאזל!".





סצנה שמינית
-----------

רואים את הבלש בפארק ציבורי, ניגש לזקנה שיושבת על הספסל, שואל
אותה - "את יודעת מי הרוצח?".
הזקנה - "אני חרשת. אני לא שומעת כלום".
הוא צועק - "מי הרוצח?".
הזקנה החרשת - "אני חרשת!".
הוא צועק חזק יותר - "מי הרוצח?".
היא - "אני לא שומעת".

הוא לוקח נייר וכותב עליו - 'מי הרוצח?'.
הזקנה - "מי הרודח? מה זה רודח?".
הוא - "רוצח".
היא - "אני לא שומעת".
הוא צועק - "רוצח, רוצח".
קוראת לנכד שלה. הנכד בא, הוא מראה לו את הדף.
הנכד אומר - "זה לא אני! אתה לא יכול להוכיח כלום!".
הבלש ממלמל - "מה? אתה משוגע?".
הנכד - "אנ'לא משוגע, למה אתה אומר את זה? כי אני מחטט באף של
אחרים ?כי אני אוכל חומוס עם צנוברים?".
הבלש - "מה?".
הנכד (באדישות) - "טוב, נו, חשפת אותי".
הנכד בא אל הסבתא ומתחיל לחנוק אותה וצועק - "למה זימרת
עלי?".
מפסיק להכות אותה ומתחיל לברוח.
הבלש בא אל הסבתא, אומר לה - "אני אצייר לך איך נראה הרוצח".
מצייר על דף ציור גרוע שנראה כמו סמיילי, אומר לה - "ככה נראה
הרוצח".
הסבתא לוקחת את העיפרון, מוסיפה זיפים של זקן כמו שיש לנכד שלה
לציור, ואז מצביעה על הנכד שלה שבורח ואומרת - "זה הוא, תתפוס
אותו".
הבלש מתחיל לחנוק את הסבתא כמה שניות. - אומר - "למה זימרת
עליו?".
ואז מתחיל לרדוף אחרי הנכד.





סצנה  תשיעית
------------

הבלש בהיפר כל.
סצנה בלי מילים.
(manic depression) ברקע מוזיקה של הנדריקס.

מעביר מוצרים בקופה.
מוציא את הדף עם הסמיילי ומראה לקופאית.
היא עושה  "לא "עם הראש. הבלש נראה מאוכזב.
הבלש יוצא מהקופה, הולך לכיוון היציאה, מראה לשומר את הציור,
גם הוא מהנהן בשלילה, הוא תולה את הציור על הקיר ומוסיף -
"WANTED".




סצינה עשירית
------------

סצינת מארב.
המצלמה בתוך האוטו מצלמת את פני הבלש והמפכ"ל.
המפכ"ל - "זה רעיון ממש טוב לאחד את שני המוחות שלנו כדי לתפוס
את הרוצח".
הבלש אומר - "תודה" ומגלגל עיניים הצידה.
המפכ"ל - "אתה יודע, זה גם רעיון מצויין לארוב לו"
הבלש בנפנוף -  "עוד יש הרבה מאיפה שזה בא".
המפכ"ל מהנהן, ולאחר שתי שניות - "מממ.... מאיפה?".
הבלש מביט במפכ"ל בתהייה ולא עונה.
לאחר מספר שניות:
המפכ"ל - "תגיד, למה לא הבאת את דובי? הוא היה יכול לספר לנו
בדיחות וקטעים.".
הבלש בביטול - "לא, דובי יוצא עכשיו עם אחת מהדוגמניות הכי
יפות בארץ ואסור לי לנקוב בשמה".
המפכ"ל -"הוא כלי הדובי הזה: גם סיירת מט"כל, גם מיליונים
בבורסה וגם ת'נשים הכי יפות".
הבלש מהנהן להסכמה.
עוברות מספר שניות בהן הבלש והמפכ"ל שותים מכוסות קלקר עם
קשים.
הבלש - "קפה טוב עושים אלה בקניון, הא?".
המפכ"ל - "כן, אני מת לטעום כבר".
בלש -  "רגע, אז מה יש לך בכוס?".
המפכ"ל - "כלום. ראיתי שאתה לוקח כוס קלקר. אז לקחתי גם אני.
למה, אתה שותה משהו?".
הבלש לעצמו- "איך נתנו לו להיות מפכ"ל?".
המצלמה מסתובבת אל קדמת המכונית. רואים שניים הולכים מכות,
נאבקים זמן רב, לבסוף מוטחים אחד על השני על מכסה המנוע של
המכונית של הבלש והמפכ"ל. אחד מהנאבקים חונק את השני.
המפכ"ל פותח את החלון שלו וקורא אל החונק והנחנק - "אולי תרדו
לי מהאוטו, אתם עוד תשרטו לי אותו!".
המפכ"ל והבלש מדברים ביניהם, ובינתיים רואים את החונק גורר
בחניקה את הנחנק אל המשך הכביש המשך כל הסצינה יכה אותו בדרכים
שונות. הבלש והמפכ"ל לא שמים לב למחזה.
הבלש - "הם מפריעים לעבודה משטרתית סדירה ואחרי זה העיתונות
טוענת שהשוטרים מתעלמים ממקרי אלימות. למה הם מצפים?".
המפכ"ל - "כן, שלפחות יתנו כבוד לבן אדם שבקושי מרוויח 500 שקל
לחודש".
הבלש - "אמממ...  אתה מרוויח 25000 שקל לחודש".
המפכ"ל - "אני יודע, התכוונתי אליך".
הבלש (בדיכאון) - "אה".
המפכ"ל - "אל תדאג, לפחות אנחנו ממגרים את הפשע מהרחובות".
המפכ"ל מצביע על הנחנק מקבל בעיטה בברך וצוחק ובעקבותיו הבלש.
המפכ"ל - "כמו בסרטים, הא?", וממשיך לצחוק.

לאחר כמה שניות הם נראים משועממים והבלש אומר למפכ"ל - "דרך
אגב,סיפרתי לך את החידה על הכושי העיוור, נכון?".
המפכ"ל- "לא".
הבלש - "אתה בטוח? הפיתרון לחידה הוא בעזרת האוזניים".
המפכ"ל - "לא ,לא סיפרת. ספר עכשיו".
הבלש - "טוב, איך כושי עיוור אמור..."
ואז המפכ"ל מצביע לו על זקן כלשהו שעומד בפתח בית ומנסה לרדת
באיטיות מהמדרגות.
בלש - "מה אתה אומר, זה הוא?".
המפכ"ל - "בוא ננסה".
הבלש שולף מחבט בייסבול/קריקט מתחתית המושב והמפכ"ל מוציא
שרשרת ברזל והם מתחילים לרוץ בשיא המהירות אל הזקן שבמשך זמן
ריצתם בוהה בהם בלי כל הבעה.
הבלש מתקל את הזקן כמו בפוטבול ומעיף אותו אל מחוץ טווח
הצילום. המצלמה מצלמת את דלת ביתו של הזקן, ותוך כדי ניכר שיש
מאבק ואלימות ליד למרות שלא רואים כלום.
לאחר מספר שניות חוזרים הבלש והמפכ"ל אל המכונית ומתיישבים
בעצבים.
המפכ"ל (בזעם) - "יש לך טישו או משהו לנגב איתו את הדם
מהאגרופים שלי?".
רואים מלא דם נוזל מהאגרופים.
הבלש נותן לו.
המפכ"ל (בזעם)  - "שיגיד מייד - אני לא הרוצח! מה,  אני צריך
לבדוק לפני שאני מכניס למישהו מכות? זו הסיבה היחידה שבגללה
הצטרפתי למשטרה!".
הבלש - " טוב, בסדר, תירגע. לפחות הוא לא יספר לעיתונות כלום
עכשיו ששיתקנו אותו".
הם צוחקים. המצלמה שוב מצלמת את הכביש ולאחר מספר שניות של
צילום החונק עושה תרגיל WWF - בוסטון לנחנק. מישהו הולך ברחוב
והחונק קורא לו לעזור לו להתעלל בנחנק.
כעת שניהם מפליאים בו את מכותיהם.
רואים את יד הבלש לוקחת דף שהיה מונח מעל תא הכפפות והבלש
מעיין בדף.
הבלש - "תגיד, באמת כאן גר הרוצח?".
המפכ"ל - " כן, ברניצקי 13".
הבלש מסתכל בהתמקדות רבה אל שלט של בית שרשום עליו שם רחוב
ומספר.
הבלש - "אמממ... שמע, אנחנו כבר 4 שעות אורבים בז'בוטינסקי
2".
המפכ"ל - "באמת?".
משתהים כ-2  שניות.
המפכ"ל - "אולי בכל זאת הוא יכה פה".
בלש - "טוב".
רואים אותם ממשיכים לבהות קדימה בעייפות, המצלמה מתרחקת
באיטיות,הם ממשיכים להסתכל אל המכות, כל כמה שניות הם צוחקים.



סצנה אחד עשר
------------
הבלש במקלחת.
שומעים ברקע סולו גיטרה את הקטע סולו גיטרה של CONFORTABLY
NUMB של PINK FLOYD.
הבלש אומר - "דובי אתה שומע את הסולו חליל הזה?".
הבלש כאילו מנגן בחליל בלתי נראה.


הבלש עדיין במקלחת.
(פארודיה על פסיכו של היצ'קוק)
רואים צל של יד קטנה שמחזיקה משהו.
הבלש פותח את הוילון ורואה את דובי.
דובי מנסה לחנוק אותו ום נאבקים.
באמצע המאבק יש טלפון. מפסיקים להאבק.
המפכ"ל מתקשר.
המפכ"ל - "איך מתקדמת החקירה?".
הבלש - "אני כרגע עובד על רמז חדש שקיבלתי".
המפכ"ל - "אני צריך שתבוא לכאן. יש התפתחות".
הבלש - "טוב, אני בא".
הבלש מנתק את הטלפון ומתחיל ללכת, פתאום דובי מבהיל אותו
מהצד.
רואים את הבלש נבהל ואז אומר לדובי - "די!כ ל יום אותה
בדיחה".




סצנה שנים עשר
-------------

הבלש נכנס לחדר של המפכ"ל.
הבלש - "בוא תראה את מי אני ודובי תפסנו במארב נוסף אתמול".
מראה למפכ"ל ציור של סמיילי עם זיפים וציור פרופיל של הסמיילי
שכל מה שרואים בו זה קו מאונך עם שיער ואף.
בלש - "אנחנו חוקרים אותו ברגע זה".
שומעים צרחות וכלים קהים נחבטים על שולחן.
המפכל (ברצינות ופליאה כאילו מצא תגלית - "אתה יודע...."  מראה
למפכ"ל צילום של הפנים של אדי מרפי, "אם תחליף את הפרצוף שלו
בפרצוף הזה, הוא יהיה דומה ל...."
שם באיטיות את הפרצוף של אדי על הסמיילי  - "אדי מרפי!"
מייד אחרי שהוא אומר את זה הבלש מתקרב אל המפכ"ל למרחק קצר מאד
ומחטיף לו באדישות אגרוף.
המפכ"ל - "מצטער".
הבלש - "כל פעם עם השטויות של התאוריית קונספירציה של אדי מרפי
שלך".
המפכ"ל - "צודק"..
הבלש פורס מפה על הריצפה. לוקח מכונית צעצוע ואומר - "כאן
התחילה דרכו של הרוצח".
שם את המכונית ומתחיל לשוטט על המפה עם המכונית.
חוזר לאחר כמה שניות לאותה נקודה שממנה התחיל, מכוון את
המכונית לעבר הברך של המפכ"ל שבטעות הייתה על המפה ומתחיל
להיתקדם לעברה. מתנגש בה כמה פעמים באגרסיביות ומסנן בנזיפה -
""אבל משהו הפריע לו להתקדם".
המפכ"ל מבקש סליחה.
הבלש ממשיך לנסוע עם המכונית.
לאחר כמה זמן נמאס למפכ"ל.
הוא אומר לו - "ואז מה?".
הבלש - "זה כל מה שאני יודע".
המפכל - "אתה יודע איפה הוא יכה בפעם הבאה".
הבלש - ""אי אפשר לדעת. פעם ראשונה הוא רצח בקומה השניה של
הבנין הזה"
מצביע על בנין כלשהו.
"פעם שניה בקומה שלישית באותו בנין, ופעם שלישית בקומה
ראשונה... כמו שאתה רואה אין לו עקביות. הוא יכול להכות בכל
אחת משני הקומות האחרות".
המפכ"ל - "הוא פשוא משטה בנו. טוב,כנראה שנצטרך לחכות לרצח
הבא. בוא נשחק".
מוציא מכונית משלו והם משחקים.


סצנה שלוש עשרה
--------------

הבלש והמפכ"ל נכנסים לבניין.
נכנסים למעלים עולים לקומה שניה ובדרך מדברים על פוליטיקה.
יוצאים בקומה שניה.
חוזרים לאחר כמה שניות למעלית ומדברים על ספורט בדרך לקומה
שלישית.
יוצאים בקומה שלישית וחוזרים לאחר כמה שניות.
יורדים לקומה ראשונה ומדברים על כלכלה בדרך.
חוזרים לאחר כמה שניות ועולים לקומה רביעית.
יוצאים ואיתם המצלמה.
אדם שעומד בקומה אומר להם - "כבר רצחו את הגברת רוזנטל".
המפכ"ל והבלש פונים לאחור.
המפכ"ל - "מתי רצחו אותה? בטח אתמול כשאירגננו הפגנת מחאה נגד
אלימות משטרתית והרבצנו למי שבא".
הבלש - "בוא מהר לקומה החמישית,הרצח הבא בטח יתרחש שם".
נכנסים למעלית ועולים לקומה חמישית.
באמצע הדרך במעלית הם מתערבים מי הרוצח.
המפכ"ל - "רוצה להתערב מי הרוצח?".
הבלש - "כן, אני אומר שאתה הוא הרוצח".
המפכ"ל בצורה מזוייפת - "ואני לא יודע מי הרוצח".
המפכ"ל חושב שהמצלמה לא מצלמת אותו ומגלגל את העיניים ומצביע
לכיוון המצלמה, כאילו טוען שהצלם הוא הרוצח.
קול לא מוכר בוקע במעלית ואומר בצורה נעלבת "היי".

יוצאים מהמעלית. ניגשים ודופקים בדלת.
הדלת ניפתחת. המפכ"ל אומר לאדם שבדלת שהבגדים שלו ספוגים בדם.
- "אתה גברת אוחנה? רצינו להזהיר אותך מרוצח שפועל בסביבה".
הרוצח - "מצטער, גברת אוחנה מתה כרגע".
שואלים אותו - "אתה מר רוצח?".
הוא אומר - "כן. מה לקח לכם כל כך הרבה זמן...".
המפכ"ל - "אתמול ארגנו הפגנה נגד...",
הבלש נותן לו מכה בצלעות כדי להשתיקו.
המפכ"ל מתעצבן על המכה שהבלש הוריד לו מרים על הבלש יד להכות
אותו ואז הבלש עושה משקפיים עם האצבעות ואומר - "לא תכה אדם עם
משקפיים, נכון?".
"אתה יודע" - אומר המפכ"ל -  "יום אחד אני אבדוק אם באמת יש
חוק כזה"
הבלש מזיע מעט, מנגב את המצח ומותח את צווארון החולצה.
המפכ"ל בוהה בו באותו זמן ואז לאחר כמה שניות הם עוברים לבהות
ברוצח.
הבלש - "הקיצר, זה לא משנה מה לקח לנו כל כך הרבה זמן. חוץ מזה
מי אתה שתשפוט אותנו?".
מחכים כמה שניות הם שואלים אותו - "אז אתה רוצה מרדף או מעצר
מיידי?".
הוא אומר - "מרדף".
עוקף אותם ורץ אל המעלית. תוך כדי ריצה צועק - "בחיים לא תתפסו
אותי".
מגיע למעלית ומנסה לפתוח אותה אבל היא לא בקומה הזאת.
מזמין את המעלית, בזמן שהוא מחכה למעלית הוא צועק - "לעולם לא
תתפסו אותי חי, זהו מרדף לחיים או למוות, "זה או אני או אתם".

המעלית מגיעה הוא נכנס אליה, וצועק - "היי, מי לחץ על כל
הקומות?".
כולם מסתכלים אל המצלמה בכעס, דלת המעלית נסגרת.

הבלש אומר למפכ"ל - "להתחיל לרדוף אחריו?".
המפכ"ל - "עוד 2 דקות. אני פשוט אוהב מרדפים".

בלש - "תגיד, מפכ"ל, תמיד הייתי סקרן לדעת,מה הפך את רב-ניצב
שוקי לאגדה פה, במשטרת ישראל".
מפכ"ל - "הו, זה. הוא התעלל בשר-המשטרה דאז אחרי שהמניאק הזה
התעסק עם אשתו של שוקי מאחורי הגב שלו".
בלש - "כן? מה....מה הוא עשה לו?".
מפכ"ל - "עוד כמה זמן יש לו לברוח?", מסתכל על שעון היד
הילדותי והמצועצע של הבלש.
בלש - "עוד  דקה ככה".
מפכ"ל - "טוב. אז ככה: שוקי הגיע הביתה, פתח ת'דלת, דפק וודקה,
השתכר קצת ונהיה לו חשק לאנוס קצת את אשתו. אז הוא מגיע למטבח,
ו...".
בלש - "נו? נו?".
מפכ"ל - "עוד כמה זמן נשאר לאיש לברוח?".
בלש - "לא יודע, נו... תמשיך...".
מפכ"ל (באדישות מוחלטת) - "עוד כמה זמן יש?".
בלש (מעוצבן מציפייה) - "נו, עוד דקה, תמשיך כבר....".
מפכ"ל (באדישות) - "איך עוד דקה? רק לפני חצי דקה היה עוד
דקה?".
בלש (עצבני)- "טוב, כוס עאמק, חצי דקה", תמשיך!".
מפכ"ל - "פלוס הזמן שעבר עכשיו כשדיברנ....".
בלש - "שתוק כבר! אינעל ראב-עק!".
מפכ"ל - "אז ככה זה? טוב. אני שותק.".
בלש (בתחינה)- "נו, דבר! דבר! מצטער, סליחה !התחרטות!
התחרטות!".
מפכ"ל - "בסדר. אז שוקי רואה, תקשיב לזה: שר-המשטרה שיפשף מעל
הכיור כתם על חצאית, שנראה כמו זרע".
בלש - "מה זאת אומרת זרע? מאיפה הוא ידע שזה לא מיונז? או
חלבון ביצה?".
מפכ"ל - "קדימה, זה די ברור שזה היה הזרע שלו".
בלש - "למה כי זו הייתה השמלה של האישה של שוקי? אני בכל ארוחה
משפריץ מיונז על מי שיושב מולי חופשי. אחרי ארוחה שבה ישבת
מולי-אתה לא יכול לצאת עם אותה חולצה".
מפכ"ל (בהערכה) -  "מה אתה אומר?".
בלש - "כן! בכל מקרה, מה... מה הוא עשה לשר?".
מפכ"ל - "הא כן, זה הקטע הכי טוב: בלי לקרוא לו
זכויות,הוא...".
בלש - "רגע,רגע  - מה זה? לקרוא זכויות?".
מפכ"ל - "הו שכחתי, כן, זה היה פעם הליך שגרתי של שטויות
הצהרתיות על זכויות אזרח, עזוב, אנחנו כבר מתעלמים מזה".
בלש - "טוב,נ ו תמשיך".
מפכ"ל - "הוא כפת אותו באזיקים, כיסה לו ת'פנים עם שקית, הביא
אותו לתחנה ואמר לכולם שהאיש עם השקית על הראש הוא נהג שקילל
פקח. כולם, אבל כולם פיצצו את השר במכות. צריך ללכת לא?".
בלש - "הא, המממ... כן".
הם בוהים לכיוונים שונים באדישות מוחלטת למשך 5 שניות ואז
בפתאומיות מתחילים לרוץ למעלית.
בלש - "ברח המאניק".


סצנה ארבע עשרה
--------------

בלי מילים. ברקע מוזיקת פסנתר מסרט של צ'אפלין.

הבלש והמפכ"ל פורצים מהבניין, באים לילד קטן ושואלים אותו
משהו.
הילד אומר להם משהו בחזרה.
המפכ"ל מתעצבן ומראה לילד אגרוף מונף.
הבלש מרגיע את המפכ"ל, שואלים שוב את הילד משהו.
הוא מסמן להם לא עם הראש.
הבלש מוציא שטר מהכיס ונותן לילד, הילד מחייך ומצביע על כיוון
מסויים.
הבלש מתחיל לרוץ לכיוון ההוא, המפכ"ל משתהה לשניה, נותן לילד
בעיטה קטנה והילד נמרח על המדרכה עם הפרצוף.


ממשיכים בריצה לכיוון האמור, רואים זקנה, שואלים אותה משהו,
היא אומרת להם משהו.
הם מתעצבנים אבל אין להם זמן למילים מיותרות. הבלש מוציא את
הארנק ולא מוצא שם כלום.
המפכ"ל מוציא את הארנק וגם לו אין כלום. הם נראים מאוכזבים.
הזקנה אומרת להם משהו. הם מסתכלים אחד על השני בשאת רוח, עושים
אבן-נייר-מספריים, המפכ"ל מפסיד, מתעצבן, מתקרב לזקנה ונותן לה
נשיקה צרפתית כמה שניות.
לאחר מכן היא מצביעה לכיוון מסויים.
הבלש כמו מקודם מתחיל לרוץ לכיוון, גם הפעם המפכ"ל משתהה לשניה
ונותן לזקנה את מספר הטלפון שלו. הוא רץ ומנסה להדביק את הפער
שהבלש תפס ממנו. יש לו חיוך של בחור מאוהב.

פתאום הם רואים את הרוצח.

מבט המצלמה מלמעלה מגג של בניין. עדיין מוזיקה של צ'אפלין.

הרוצח מתחיל לרוץ ברחוב בטירוף בין המכוניות ובלש והמפכ"ל
רודפים אחריו.



המפכ"ל תוך כדי ריצה אומר לבלש - "תיזהר,הוא מסוכן".
הבלש תוך כדי ריצה מגיע כמעט לרוצח. הרוצח מבחין בו ומסתובב,
עושה לו פרצוף מפחיד וצועק.
הבלש נבהל ומתעכב לשניה.
הרוצח מתחיל לתפוס מרחק, הבלש זורק עליו את דובי ואומר "תחשוף
אותו דובי".
הרוצח תופס את דובי ועושה עליו תרגילי WWF.
הבלש צועק לדובי - "דובי, אתה יכול לכסח אותו, אל תשכח מה למדת
בסיירת".
הרוצח ממשיך לרוץ והבלש עדיין יושב ואומר "אני אתפוס אותו
בשבילך, דובי".
רואים ברקע את המפכ"ל מדבר עם גבר ענק ומפחיד.
המפכ"ל אומר - "ממתק? בשבילי?".
המפכ"ל נכנס לאוטו והאוטו מתחיל לנסוע.
הבלש מתחיל לרוץ אחרי הרוצח ובדרך דורך על דובי.


סצנה אחרונה
-----------

יש מרדף בחניון.
הבלש רודף אחרי הרוצח ולבסוף הם מגיעים למבוי סתום.
הרוצח עוצר.
הבלש - "זאת סוף הדרך, סוף כל גנב לתליה, על ראש הגנב בוער
הכובע".
הרוצח - "אני לא גנב, אני רוצח".
הבלש - "אתה יודע מה עושים לגנבים כמוך בעיראק?
הרוצח - "אבל לא גנבתי כלום".
הבלש - "חותכים לכם את הידיים". עושה תנועה חדה של קטיעת
ידיים.

מתחיל מאבק ביניהם.
בזמן המאבק רואים את הבלש והרוצח מנסים לשלוף אקדח מהמכנסיים,
פתאום  מגיעה מכונית.
הם מפסיקים את המאבק. המפכ"ל מועף מהמכונית. המפכ"ל צועק לעבר
הנהג שבמכונית: "נגעת לי בפיפי!  ומה עם הממתק שהבטחת לי?".

המכונית נוסעת בשעטה.
ברקע PINK FLOYD - FAT OLD SUN-
הבלש והרוצח בוהים במפכ"ל.
המפכל מתקרב בריצה אל מקום ההתגוששות ובבת אחת עוצר.
כולם עומדים למשך חמש שניות, בוהים אחד בשני ומתנשפים.
שלושתם פתאום מתחילים במאבק.
רואים את הבלש והמפכ"ל מפליאים מכותם ברוצח.
כולם פתאום עוצרים את המאבק מפנים את מבטם הצידה.
רואים אישה מרחוק.
המפכ"ל שורק לה, הבלש פותח את העיניים בחיוך והרוצח ממלמל
קללות.
כולם נזכרים שהם באמצע מכות אז הם קופצים אל האקדחים שלהם.
כולם מכוונים אחד אל השני אקדח.
הרוצח מכוון אל הבלש.
הבלש אל המפכ"ל.
המפכ"ל על הרוצח.
מפכ"ל לבלש - "למה אתה מכוון עליי את האקדח?"
בלש - "מישהו צריך לכוון אליך גם, מה, אתה חושב שאתה מיוחד?".
הרוצח - "מישהו צריך להתחיל לירות, אבל אל תדאגו, אני יכול
להחזיק מעמד ככה הרבה זמן"
בזמן שהרוצח אומר 'אני יכול', המצלמה מתקרבת אל זירת
ההתרחשות.
כשהרוצח אומר "הרבה זמן" באותו זמן השורה בשיר "DONT MAKE A
SOUND", המצלמה ממש קרובה ומישהו (הצלם) צועק "בוו" וכולם
יורים אחד בשני.
מצלמים אותם מתים.

מראים מישהו בביקיני ולידו שלט "כוסית".
המצלמה מתקרבת אל המישהו והוא מתרחק אחורה.
עד שהוא נתקל בקיר.
המצלמה ממשיכה להתקרב.
המישהו שאמור להיות כוסית - "אני מזהירה אותך"
המצלמה ממשיכה להתקרב.
המישהו אומר - "אני לא מה שאתה חושב"
המצלמה ממשיכה להתקרב.
המישהו מתפשט ומראה למצלמה שהוא גבר.
המצלמה ממשיכה להתקרב.
המישהו מביא בוקס למצלמה.
המצלמה נשמטת מהידיים.
שלג לכמה שניות.
המצלמה מונחת על הריצפה.
רואים את המישהו בועט בצלם - תוך כדי צעקות - "הומו, דוחס חרא,
משפד גללים".
פתאום עוד כמה אנשים באים ומתחילים לבעוט בו כולל דובי.

שומעים מישהו אומר - "דובי עומד לחסל אותו".
כולם מתרחקים.

הכתוביות מתחילות. ברקע צעקה של הצלם ורעש של יריית אקדח.

-סוף-


התסריט נכתב בשיתוף מלא ויצירתי עם אמוקאטה עכשיו, יוצר נפלא
ומהולל בפני עצמו.
http://Stage.Co.IL/a/AmukataAchsav